תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתתכ״ז סימן א׳

(רסד) על מה שכתב אבל להכניסה לאותה חצר השנייה אסור כדי שלא יעשה מחשבתו ע"כ. והגיה עליו אבל חיוב חטאת אין כאן אם היה מכניסה לחצר אחרת שהיה יכול לזורקה בחצר אחרת וכן פירש רש"י ז"ל ותוספות פירשו דמיירי שהם זו כנגד זו א"נ בדיוטא אחת וכגון שאין מפסיק ביניהם רשות הרבים ע"כ. ואני חושד אותו שלא דק בלשון התוספות שכתבו דאיכא איסור חיוב חטאת אבל חיוב חטאת אי איפשר שאין חיוב חטאת אלא בשוגג מתחלה ועד סוף והכא נמי דאיכא עקירה בשוגג אבל הנחה אין כאן בשוגג אבל איסור חיוב איכא ואם כן מאי קא בעי מאי שנא ותירצו כגון דליכא ביניהם רשות הרבים. ורבינו אינו מפרש כן שהרי כתב והרי ידו תלויה באויר רשות הרבים. גם מה שכתב בשם רש"י לא מצאתיו וז"ל לאותו חצר שהוא עומד בתוכה מותר להחזירה אבל לחצר אחרת הסמוכה לה אסור לזורקה ולא ידעתי איך למד היתר מאיסור. גם יש להקשות כי קושיית התוספות והלא הזורק מחצר זו לחצר אחרת דרך רשות הרבים איכא איסור חיוב חטאת. ונראה לי לתרץ דקי"ל ידו של אדם חשובה לו כארבע אמות בין לגבי עקירה בין לגבי הנחה וכיון שהוציא את ידו מלאה פירות חשיבי כאלו הם מונחים באויר רשות הרבים וכדי שלא יבא להשליכם מידו ונמצא מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים התירו לו להחזירה והאיסור שוה להכניסה לזה החצר או לחצר אחרת מאי שנא ומשני התם לא אתעבידא מחשבתיה הכא אתעבידא מחשבתיה וזהו שכתב הרב ז"ל כדי שלא יעשה וכו':