תשובה מה שכתב בפרק חמישי מהלכות שבועות איירי בשענה שמעון אמן ומשום הכי חייב מלקות כאלו הוציא שבועה מפיו והכי משמע מדקאמר לעיל מינה ואין אותם אחרים נזקקים לקיים דברי זה הנשבע אלא אם כן ענו אמן כמו שביארנו ועלה קאי אבל אם נשבע ראובן שלא יכנס שמעון וכו' ותרתי השמיענו דראובן פטור אעפ"י שהוציא שבועה מפיו כיון שנכנס שמעון שלא מדעתו. אבל אם נכנס שמעון מדעת ראובן חייב ראובן אעפ"י שלא עשה ראובן מעשה. ותו קמ"ל דמשכחת לה דחייב שמעון אע"ג דלא הוציא שבועה מפיו כיון שעבר על דבר האסור לו לעשותו שלא נשבע זה אלא על דבר שהוא ברשותו וכגון שענה אמן והכי משמע נמי ממה שכתב בהלכות נדרים שהרי לא אמר שמעון כלום לאפוקי מהך דלעיל שאמר שמעון כלום דהיינו שענה אמן. וא"ת אי בשענה אמן אפילו נשבע על דבר שאינו ברשותו כמו שכתב הרב ז"ל למעלה. לא קשיא דלהכי סתם הרב ז"ל וכתב חייב לומר דאי בשענה אמן יתחייב מלקות ואם לא ענה אמן עבר על דבר שאסור לו לעשותו מה שאין כן אם נשבע על דבר שאינו ברשותו דהתם ליכא איסורא כלל אלא אם קיימו דבריו הרי אלו משובחים. והשתא ניחא ממה שהקשה הטור דאי ענה אמן הרי קבל עליו שבועה ואם לא ענה אמן מכל מקום נאסר עליו אותו הדבר דהוי כאלו נשבע ראובן שלא יניח את שמעון ליכנס בביתו וזה שנכנס שלא מדעתו הוי גורם לראובן שיעבור על שבועתו ואסור:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתת״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.