תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשפ״א סימן ב׳

תשובה כבר הקשו הראשונים נ"נ קושיא זו וריב"ש ז"ל האריך בתשובה לתרץ קושיא זו ומפני שלא נתיישבו דבריו אצלי לא כתבתים ואתה עיין בהם אבל אכתוב לך דעתי בזה ואתה תבחר ולא אני. הסברא נותנת דבזמן שניקב א' מן הסמפונות לחבירו הוה לן לאכשורי משום דדמי לשאר פיצולי הסמפונות שהרוח נכנס ויוצא מזה לזה אבל כשניקב לבשר הוה לן לאטרופי לפי שנקב זה מצד חולי בא. וזה היה דעת המקשה שהקשה והא אמר רב נחמן האי הדורא דכנתא דאינקיב להדי חבריה חבריה מגין עליו והוה ס"ל דמדמינן טרפיות להדדי ואם כן הך מימרא דרב נחמן דסמפונא דאינקיב טרפה ע"כ בדאינקיב לבשר הריאה איירי וטעמא כדאמרן דסמפון מגין על חבירו אבל בשר אינו מגין וזהו שכתב הרב ז"ל אפי' ניקב לחבירו טרפה לא מיבעיא אם ניקב לבשר דודאי אינו מגין אלא אפילו לחבירו דסד"א דהוי כפיצול בעלמא קמ"ל דאפילו הכי טרפה. והא דדחי תלמודא לחבריה אתמר שנויא דחיקא הוא ואשנויי דחיקי לא סמכינן אלא נקיטינן מימרא דרב כפשטה. וא"ת א"כ הדרא קושיא דתלמודא לדוכתא שהרי הוא ז"ל פסק דמחט שנמצאת בריאה והיא שלימה כשרה והלא אי איפשר שתכנס המחט בבשר אלא א"כ ניקב הסמפון. י"ל דמחט זה נכנס דרך הקנה אל הסמפון הגדול וממנו לאחד מהסמפונות הקטנים עד סופו במקום שהוא בשר ומשם יצא לבשר הריאה ולא ניקב הסמפון והא דלא משני תלמודא הכי דלפי דעת המקשה דסבר דדרך הסמפון נקבה משני ליה. א"נ דס"ל ז"ל דיש חילוק בין ניקב מחמת חולי לניקב מחמת מחט דהיכא דניקב מחמת חולי אפי' ניקב לחבירו טרפה אבל מחט שנמצאת בריאה אם שלימה היא כשרה דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן ואפי' שנכנסה דרך הסמפון ונקבה אותו לא חיישינן כיון דלאו מחמת חולי הוא וסוגיא הכי מתפרשא לפי שיטה זו דהא דאמר רב אשי טרפות קא מדמית להדדי וכו' לתרוצי נמי פרכא קמייתא אמרה כלומר לא מדמית טרפות דמחט שנמצאת בריאה לסמפונא דריאה דאינקיב מחמת חולי והשתא הדרינן מהאי תירוצא דההוא לחבירו איתמר אלא בכל גוונא דאינקיב סמפונא טרפה וכגון דאינקיב מחמת חולי. כל זה כתבתי להתלמד אבל על לשון ראשון אני סומך והשתא ניחא מה שכתב הרב ז"ל: