תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשס״ו סימן ב׳

תשובה משנה היא בעוקצין ומייתי לה פרק העור והרוטב וכל המפרשים פירשוה כשיטת הראב"ד כי הנטוע בעציץ שאינו נקוב הוי כמונח בכלי ומקבל טומאה ואם הגדילה ויצאת חוץ לעציץ הוי כאלו נטועה בקרקע ונטהר כל הקישות שבעציץ לפי שחוזרין ויונקים מהנוף הניטה חוץ לעציץ וכן פירש רבינו שמשון בפי' המשנה. ואיכא למידק עלה דמשמע ממתניתין דאפילו לא יצאת הקישות לחוץ אלא כל דהו מהעציץ נטהר הכל והוא דבר תימא אמאי לא אזלינן בתר העיקר א"נ כדקאמר ר' שמעון דבשלמא בזמן שיצאת הרוב מן העציץ שדינן ליה בתר רובו מפני שאין יניקת השרשים מרובה כיון שאין העציץ נקוב א"נ מחצה על מחצה אבל אם לא יצא חוץ לעציץ אלא כל דהו אמאי מטהרינן לכולי עציץ. ויש לתרץ לפי שיטה זו דחשבינן האי כל דהו שיצא לחוץ כאלו הוא נטוע בקרקע ונמצא עקר יניקתה מן הקרקע ולא מן העציץ. אבל הרב ז"ל פירש מתניתין בדרך אחרת בעציץ נקוב ונפלו עליהם בעודן מחוברין ועדיין לא הוכשרו לקבל טומאה וזה כיון שנטע הקישות בעציץ ולא בקרקע לא היה בדעתו שיצא לחוץ וכיון שיצא לחוץ ה"א דחשבינן ליה כאלו הוא תלוש דכל העומד ליתלש כתלוש דמי והרי הוכשר קמ"ל וזש"כ אעפ"י שיצא לחוץ עדיין הוא מחובר וטהור א"ר שמעון וכי מה טיבה לטהר אלא מה שיצא לחוץ הוי כתלוש וטמא ומה שבתוך העציץ הוי מחובר וטהור ובעי אביי עלה הטהור שהוא בתוך העציץ מהו שיעשה יד לטמא שהוא הנוף שיצא בחוץ ובעיין אליבא דר' שמעון ומזה הפירוש נשמר רש"י ז"ל בכל הסוגיא וז"ל הרב בפירוש המשנה כשזרע קישות בכלי אינה מטמאה בהצמחתה כי האוכלין אמנם מטמאין אחר תלישתן מן הקרקע כמו שביארנו בראשון של מכשירין ואמר ר' שמעון כי מה שיצאו מן הקישואין חוץ לכלי הרי הוא כתלוש ויטמא והוא אומרו הטמא כטומאתו וכו' ואין הלכה כרבי שמעון ע"כ והרי זה כמו שכתבנו ממש ואתי שפיר לישנא דאעפ"י לאפוקי מדר' שמעון והראב"ד ז"ל השיגו כפי הפירוש המקובל אצלו אבל הוא ז"ל אזיל לשיטתיה ומודה הוא ז"ל כי הנטוע בעציץ שאינו נקוב אם הוכשר מקבל טומאה כאלו היא מונח בכלי וכן כתב בהדיא באותו פרק: