תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשמ״ט סימן ב׳

תשובה איברא דפשטא דסוגיא דהניזקין הכי איתא ולבאר כוונת הרב ז"ל צריך לפרש הסוגיא בקוצר תנן משאלת אשה וכו' אבל לא תבור ולא תטחן עמה. אשת חבר משאלת לאשת ע"ה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה וכו' ואקשינן עלה בגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא דברישא אמרינן לא תבור ובסיפא אמרינן ובוררת עמה וכו' אמר אביי רוב עמי הארץ מעשרים הם וחששא דרבנן בעלמא היא ומשום דרכי שלום התירו. אבל רישא שביעית דאורייתא הוא וכיון דהיא חשודה לא מחזיקים ידי עוברי עבירה רבא אמר הכא בעם הארץ דר' מאיר וטומאה דרבנן רבא אית ליה שפיר דרוב עמי הארץ מעשרין הם אלא דס"ל דבסיפא דמתני' כיון דאית ביה איסור מיתה דאכילה לא היו מתירים אותו מפני דרכי שלום ואפי' למיעוטא יש לנו לחוש ומש"ה מוקי סיפא בע"ה דר' מאיר. ופריך והא מדקתני סיפא ובשלמא לאביי רישא בשביעית שהיא מן התורה והאשה חשודה ואמצעיתא בפירות שלא הוכשרו ומותר לסייען משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם וסיפא בפירות שהוכשרו ומשום טומאה אלא לרבא קשיא ופרקינן רישא בטומאת חולין וסיפא בטומאת חלה. ורמינן עלה מטוחנים ומפקידים אצל אוכלי שביעית ואצל אוכלי פירותיהם בטומאה אבל לא לאוכלי שביעית ולא לאוכלי פירותיהם בטומאה ולרבא פריך דמוקי לה למתני' באוכל חולין בטומאה דבמתניתין קתני דמסייעין בהדייהו והכא קתני אבל לא לאוכלי פירותיהם בטומאה דלאביי לא קשיא כלל דהוא מוקי למתניתין משום דרוב עמי הארץ מעשרים [הם] ולא משום טומאה. וכן כתבו התוספות בהדיא לאביי לא קשיא ואע"ג דאיהו מתרץ התם בכהן החשוד לאכול תרומה לתרוצי אליבא דרבא אמרה והכי אורחיה דתלמודא בכמה דוכתי. אבל איהו לא מוקי לה בכהן החשוד אלא כפשטה. והדר פרכינן אי הכי מפקידין אי הכי אי בכהן איירי היכי מפקידין ורמינהי מפקידין תרומה וכו' ומתרץ אמר ר' אלעא הכא במאי עסקינן בכלי חרס המוקף צמיד פתיל וכו' ופריך וליחוש שמא תסיתם אשתו נדה אלא אמר ר' ירמיה לא קשיא כאן בפירות שלא הוכשרו הא דתני מפקידין בפירות שלא הוכשרו והא דתני אין מפקידין בפירות שהוכשרו ומשמע דלא צריכין השתא לצמיד פתיל וזו היא השגתו של הראב"ד ז"ל והכי משמע מדאמרינן אלא וכו'. נמצאת למד דכולא האי שקלא וטריא ואוקמתיה דר' ירמיה אליבא דרבא היא דלאביי לא קשיא לן ולא מידי. וס"ל להרב ז"ל דלא שבקינן אוקמתא רווחא דאביי ורבא נמי מודו בה דרוב עמי הארץ מעשרים הם וסמכינן אשנויי דחיקי. והשתא הך דמפקידין תרומה אצל ישראל ע"ה ולא אצל כהן ע"ה אתיא כפשטא אלא דקשיא ליה ז"ל בעם הארץ כי קושיא דתלמודא בכהן ומתרץ לה כתירוצא דתלמודא אמאי מפקידין אצל ע"ה נהי דאין לבו גס בה ניחוש שמא יגע ולאו אדעתיה. ומתרץ בצמיד פתיל ואכתי ניחוש שמא תסיתם אשתו נדה ומשני בשלא הוכשרו ולא גריס ז"ל אלא דתרווייהו צריכי דאע"ג דלא הוכשרו חיישינן שמא יגע בהם בידו לחה ולאו אדעתיה. ובהא ניחא מה שהשיג הראב"ד ז"ל ואפילו בצמיד פתיל ולא הוכשרו אפי' הכי לא יפקידם אצל כהן עם הארץ דכיון דלבו גס בה חיישינן שמא יגלה ויגע בידו לחה. ולהכי שקיל וטרי תלמודא אע"ג דמתרצא שפיר מתני' כי היכי דנילף מינה לדידן דאע"ג דסתמא קתני מפקידין תרומה אצל ע"ה ובתנאי דאיכא צמיד פתיל ולא הוכשרו: