תשובה כבר תמהו הראשונים נ"נ על זה וכבר ראיתי מי שכתב שלא היה בגרסתם לא הקושיא ולא התירוץ ואני קשה עלי מאד להגיה ספרים ולשבש לשונות ולפיכך צריך לפרש דהא דפריך תלמודא על דאית ליה משתבע או על דלית ליה משתבע הכי פריך מה נפשך אי על דאית ליה משתבע קשיא לישנא דמתניתין דקתני זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וכו' דמשמע דעל דלית ליה משתבע ואי על דלית ליה משתבע כדמשמע ממתני' קשה נמי דאיכא למיחש לרמאות. ומתרץ רב הונא לעולם על דלית ליה משתבע כדמשמע ממתני' ומיהו הלשון בעצמו משמע שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה ולשון הנשבע נמי הכי משמע וליכא רמאות דהא על דעת ב"ד משביעין ליה. וטעמא דמלתא דכיון דאיהו טעין כולה שלי ומשביעין אותו שאין לו בה פחות מחציה אין כאן רמאות כיון שהשבועה באה על טענתו ואיהו טעין כולה שלי הרי הוא אומר שיש לו בה ואין צריך להזכיר זה בשבועה דפשוט הוא ואין אדם טועה בזה. קצרו של דבר רב הונא ה"ק דבכלל שבועה דמתני' הוי שיש לו בה אע"פ שאין שבועתו אלא שאין לי בה פחות מחציה מתרי טעמי חדא שעל טענתו הראשונה משביעין אותו. ותו דעל דעת ב"ד משביעין אותו. ולגבי הדין אם הדיין רואה שהנשבע יש צד רמאות בדבריו או שהוא עם הארץ צריך שיפרש לו בשבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה ואם אין רואה בדבריו צד רמאות ואינו עם הארץ די שישבע שאין לי בה פחות מחציה כאשר כתבו הריא"ף והרמב"ם ז"ל. הנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשמ״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.