תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתרנ״ה סימן ב׳

תשובה כבר קדמך הטור והעלה כאשר כתבת ונראה שלמדה הרב ז"ל מספרים דגרסי ונשבע ולא גרסי נשבע ומשמע דלא הוי גמר דין עד שישבע והכא נמי לא הוי גמר דין עד שיוציא הממון ונ"ל שלא אמרה הרב אלא היכא דאמרו לו חייב אתה ליתן לו דלעולם אחר גמר דין קורא הרב פלוני אתה חייב פלוני אתה זכאי הילכך אם הוציא הממון שוב אינו יכול לחזור ואם לא הוציא הממון יכול לחזור בו אבל אם אמרו לו צא תן לו או שכתבו מעשה ב"ד ונתנו ביד התובע אע"פ שלא נתן הממון אינו יכול לחזור בו ועוד נראה דלא אמרה אלא היכא דאיכא תרתי לריעותא כגון שקבל עליו קרוב יחידי בב"ד של ג' או עד א' פסול כשני עדים כשרים אבל היכא דליכא אלא חדא לריעותא כגון שקבל עליו קרוב עם שנים כשרים לדון או שקבל עליו עד פסול עם עד כשר אחר גמר דין אינו יכול לחזור אע"פ שעדיין לא נתן הממון ולא קאי האי והוציא הממון אלא אבבא בתרא דאמר אפי' קבל עליו אחד מפסולין בעבירה כשני עדים כשרים וכו' וזהו שכתב והוציא הממון בדין זה הפסול או בעדותו משמע דעל פי זה לבדו הוציא הממון. ואעפ"י שהראיתי פנים ללשון הרב מ"מ לא משמע הכי בגמרא ולא בדברי הראשונים דגרסינן פרק זה בורר עלה דמתניתין נאמן עלי אבא וכו' שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב ילמדנו רבינו לאחר גמר דין מחלוקת אולפני גמר דין מחלוקת והלכה כדברי מי שלח ליה לאחר גמר דין מחלוקת והלכה כחכמים רב אשי אמר הכי שלח ליה במחול לך מחלוקת או באתן לך מחלוקת והלכה כדברי מי שלח ליה באתן לך מחלוקת והלכה כחכמים וכתב הריא"ף וקי"ל כי הני תרי לישני דרב נחמן בר יעקב ולא הוזכר באותה סוגיא ולא בדברי הראשונים הוצאת הממון וכ"ת הוצאת הממון קרי גמר דין הא ליתא שהוא ז"ל כתב בכמה מקומות דגמר דין הוי פלוני אתה פטור פלוני אתה חייב. וליכא למימר דפסיק כשמואל דאמר מחלוקת במחול לך אבל באתן לך דברי הכל יכול לחזור בו חדא דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ותו דאמוראי ס"ל באתן לך מחלוקת. ותו דרבינו ז"ל אינו מחלק בין מחול לך לאתן לך ולפיכך אני אומר כי הסופר נתחלף לו למ"ד בוא"ו וכך צריך להיות נגמר הדין להוציא הממון בדין זה הפסול וכו' כלומר לא מיבעיא אם פסקו להעמיד הממון אלא אפי' נגמר הדין להוציא הממון על כי הפסול אינו יכול לחזור בו והיינו שלא השיגו הראב"ד וספר משובש נזדמן לבעל הטורים ובהכי ניחא שאינו חולק על הריא"ף ושאר פוסקים: