תשובה מסתברא לי דה"ק התפיס בה אחרת בל זמן שעדיין לא נודע אם היא של שמן או של יין דאם נודע שהיא של יין פשיטא דהוי הקדש ואם נודע שהיא של שמן פשיטא דלא הוי הקדש אבל אם התפיס בה בעודה ספק הרי השנייה החדש אע"ג דנמצא אחר כך שהראשונה היא של שמן וטעמא דמלתא דבעיקר ההקדש קא מתפיס וה"ק זו כזו שקראתי לה שם הקדש שאדם יודע שאין התפסה לחולין ולא התפיס אלא בהקדש ואע"ג דנמצא למפרע של שמן והוי חולין מ"מ בעיקר ההקדש קא מתפיסו ודמיא דהא דכתב הרב ז"ל פרק י"ד מהלכות נדרים האשה שנדרה ושמע אחר והתפיס עצמו בנדרה ואמר ואני ושמע אביה או בעלה והפר לה שלה מופר וזה שהתפיס עצמו חייב ע"כ שהרי התפיס עצמו בנדרה ולא בה וכיון שכן אעפ"י ששלה מופר שלו קיים הכא נמי בהקדש' קא מתפיס ולא בחבית ודמיא נמי להא דכתב פ"ב דנזיר האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן וחברו אומר ואני הרי חבירו נזיר מיד ע"כ משמע דבעיקר הנזירות קא מתפיס ולא בתנאי של חבירו ה"נ ל"ש דבעיקר ההקדש קא מתפיס. זה נ"ל לתרץ לדברי הרב ז"ל אבל עיקר הדין צל"ע עדיין:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתרמ״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.