תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתרמ״ג סימן ב׳

תשובה הראב"ד ז"ל כן השיגו אבל דעת הרמב"ם ז"ל דהא דאמרינן זה שאמר איני יודע לא הוי ממניינא ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה הנ"מ בדיני נפשות אבל בדיני ממונות כיון דקי"ל דבדיני ממונות המלמד זכות חוזר ומלמד חובה גם מי שאומר איני יודע יכול לחזור ולומר אני יודע ונתברר לי טעמא ושמעינן ליה וכו' הילכך הוי שפיר ממנינא. ואם תאמר הא במוסיפין עושין ב"ד שקול ואי לדברי הרב ז"ל שכל הה' הם מן המנין הרי הוא ב"ד מוכרע ולא שקול ל"ק דה"ק במוסיפין יכולין לעשות ב"ד שקול אבל לאו למימרא דאין עושין אותו מוכרע כי הדבר ידוע דב"ד מוכרע עדיף טפי מב"ד שקול וא"ת אי טעמא הוי משום דהכל מלמדים זכות וחובה אף אחד מן השוק כך דינו. י"ל דאחד מן השוק יכול ללמד זכות או חובה בדיני ממונות אבל יכולין בעלי הדין לומר לא קבלנוך עלינו ואם יראו אחד מהדיינין דבריו של זה המלמד זכות או חובה יקבלם אבל להיות נמנה זה שבא מן השוק בכלל הדיינין ויטה לזכות או לחובה לא מה שאין כן בזה שאמר איני יודע שהרי הוברר מתחילה והוא בכלל הדיינין ואם יחזור ויאמר יודע אני נמנה בכלל הדיינין ומטין על פיו לזכות או לחובה ומזה הטעם בעצמו כתב הרב ז"ל אבל אם אמרו ארבעה זכאי או חייב ואחד אומר איני יודע או שאמרו ג' זכאי וא' חייב וח' אומר איני יודע בין שהיה זה שאמר איני יודע הוא שאמר איני יודע בתחלה בין שאמר אחר הולכין אחר הרוב ע"כ. ואלו בירושלמי משמע דדוקא בזמן שאותו שאמר איני יודע הוא שאמר בתחילה וכיון שאינו מן המנין הולכין אחר הרוב אבל אם היה אחר הוא שאמר איני יודע מוסיפין הדיינין והרב ז"ל סובר דלא אמרינן מוסיפין הדיינים בזמן שאחד אמר איני יודע אלא היכא דאין שם ב"ד שלם או שאין שם הטייה אבל היכא דאיכא ב"ד של שלשה ויש בכם הטייה כגון שלשה אומרים זכאי ואחד חייב אע"ג דחד אמר איני יודע אזלינן בתר רובא ומיהו גם בזה יש מחלוקת על הרב דכל היכא דאיכא חד דאמר איני יודע אם אינו אותו הראשון מוסיפין הדיינין ודברי הרב ז"ל דברי טעם הם כיון דאיכא בית דין שלם. והנלע"ד כתבתי: