תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתרט״ו סימן ב׳

תשובה תנן בפ"ק דסנהדרין אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא עפ"י ב"ד של ע"א ושקלי וטרו בה אילימא בשבט שהודח למימרא דבדינא דרבים דיינינן ליה כמאן לא כר' יאשיה ולא כר' יונתן דתניא עד כמה עושין עיר הנדחת מעשרה ועד מאה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר ממאה ועד רובו של שבט ואפי' ר' יונתן לא קאמר אלא רובו אבל כולו לא ואסקא רבינא לעולם בשבט שהודח ודקשיא לך בי דינא דרבים דיינינן ליה אין אע"ג דקטליה כיחיד בי דינא דרבים דיינינן ליה מי לא אמר ר' חמא בר יוסי א"ר הושעיא והוצאת את האיש ההוא וגו' איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כלהעיר לשעריך הכא נמי איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך ע"כ. נמצאת למד דהלכתא כותיה דר' יונתן לגבי ר' יאשיה כדאמרינן נהוג עלמא כתלת סבי וחד מינייהו ר' יאשיה משמע דבשאר דוכתי לא נהוג אלא כר' יונתן והיינו דפסק הרב ז"ל בהלכות עכו"ם דעד רובו של שבט ולא עד בכלל דנין בו עיר הנדחת אבל אם הודח רובו של שבט דנין איתם כיחידים מיתתן בסקילה ובב"ד של כ"ג אבל אם הודח כל השבט נהי דדנין אותם כיחידים לענין דלא דיינינן להו בסייף אלא בסקילה כשאר עובדי ע"ז אבל אין דנין אותם אלא בב"ד של ע"א וזה מ"ש בהל' סנהדרין והיינו כי אוקמתיה דרבינא וגזירת הכתוב הוא דעיר כולה או שבט כולו לא יהיה נדון בשעריך אלא בב"ד של ע"א ואע"ג דאמרינן רובו ככולו כולו כרובו לא אמרינן וזהו שכתב הרב ז"ל בפירוש המשנה שבט שהודח כולו אין דנין אותו אלא בב"ד וכו'. אבל נ"ל דרש"י ז"ל חלוק בזה דפריך עלה דמתני' רוב השבט משמע דלא שני ליה בין רובו לכולו דאי לא תימא הכי לא פי' במשנה לא הס"ד ולא המסקנא אלא לעולם עד רובו של שבט דנין אותו כעיר הנדחת אבל רובו אי כולו דנין אותם כיחידים אבל בב"ד הגדול ודייק רש"י ז"ל מדקאמר והוצאת את האיש הוא וגו' משמע יחידים אתה מוציא לשעריך אבל מרובים לא ורוב השבט מרובים הוו והרמב"ם ז"ל דייק מסיפא ואי אתה מוציא את השבט כולו משמע דלא מפקינן אלא בזמן שהשבט כולו הודחו וצריך לתרץ לפי שטת רש"י ז"ל דה"ק איש ואשה אתה מוציא אבל רובו של שבט נעשה כאלו הוא כולו כדאמרינן בכל דוכתא רובו ככולו ואי אתה מוציאן לשעריך. והנראה לע"ד כתבתי: