תשובה הפירוש אשר עליו בנית שאלתך אינו נכון כלל כי חשבת שמה שכתב הרב ז"ל ואסור לקרות לרבו בשמו הוא שקורא אותו לעשות דבר פלוני ומש"ה קשיא לך אבל אין זה פי' הלשון אלא הוא לשון הזכרה כלומר אסור להזכיר את רבו בשמו לומר כך אמר רבי פלוני ועלה קאמר והוא שיהיה השם שכל השומע ידע שהוא פלוני אבל אם אינו יודע שהוא פלוני לית לן בה שהשומע חושב שאומר בשם אחרים לא בשם רבו או אביו והיינו דקאמר ואפי' שלא בפניו ואם איתא שהוא כאשר פירשת לא שייך למימר אפי' שלא בפניו וקל להבין. אבל לקרוא את אביו או רבו בשמו לומר לו פלוני עשה דבר זה וכיוצא בזה לא אמרה אדם מעולם ולא שאני לן בין אם יהיה השם שכל השומע ידע שהוא פלוני או לא ומה שיאמת לך פי' זה שכתב ז"ל בהלכות ממרים פ' ו' וז"ל ולא יקרא בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מרי וזה ברור מאד. ויש לדקדק בלשון הרב שכתב בהלכות ממרים יראה לי שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פלאי שאין הכל דשין בו אבל השמות שקוראין בהם את העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה וכיוצא בהם בכל לשון ובכל זמן קורא בהם לאחרים שלא בפניו ואין בכך כלום ע"כ וקשה אמאי לא כתב כן בהלכות ת"ת. וי"ל שאחר כך נתן אל לבו בסוף החבור טעם זה שהוא מסברתו ז"ל. א"נ נטה לה לבסוף לכלול את אביו ואת רבו וכן כתב בהדיא היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים וכו'. א"נ משום דכבוד אב ואם הוי מן התורה וכבוד הרב אתיא מדרשא ולרבותא כתבה אצל כבוד אב ואם וכלל עמה כבוד הרב. והנלע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתרי״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
