(טז) ישוב על לשון הרמב"ם ז"ל אשר שאל כמה"ר אליה קפשאלי מקאנדייא פ' ג' מהלכות עכו"ם ישב לו קוץ ברגלו וכו' נתפזרו לו מעות וכו' וז"ל השואל תמהני מאי טעמא לא הביא הרב ההיא דמעיין המושך לפני עכו"ם ומדוע השמיט החילוק הזה מחבירו כיון שבא להזכיר הברייתא ואל תשיבני כיון שכתב הרב ז"ל ישב לו קוץ ממילא שמעינן מעיין המושך דחד טעמא הוא דא"כ מה היצרך הרב להזכיר נתפזרו לו מעות ומאי שנא זה מזה. ותו דבהדיא עושה התלמוד צריכותא בכל אלו ד' חלקים וקאמר וצריכא דאי תנא קוץ משום דאיפשר למיזל קמיה ומשקליה אבל מעות דלא איפשר אימא לא ואי תנא מעות ה"א משום דממונא אבל קוץ דצערא אימא לא ואי תנא הני תרתי משום דליכא סכנתא אבל מעיין דאיכא ספק דאי לא שתי מיית אימא לא צריכא הא קמן שהוצרך ללמדנו דין המעיין משום דאיכא סכנתא ע"כ. עוד תימא על הראב"ד שלא השיג עליו. וגם נפלאתי על בעל מגדל עוז איך לא שת לבו גם לזאת ואמר אולי משגה הוא ובדק בספרים ומצא שאין שינוי והעלה הדבר בצריך עיון:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתקפ״ט סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.