תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתקפ״ז סימן ב׳

תשובה יפה שאלת והתוספות הקשו אותו פ"ק דסנהדרין ואמרו שמא יש לחלק דלענין דאין להורגו כל הקודם קאמר הכא דיש להם תרבות אפי' נחש אבל לא לענין נזק שלם ור"ת ז"ל תירץ דתרבות דהתם היינו שגדלם בביתו ותרבות דהכא היינו שקשורים בשלשלאות כגון ארי בגוהרקי שלו דאין להורגן אלא כשהמיתו אפילו נחש. עוד נראה לי לתרץ דנחש מועד לעולם להזיק אבל יש מקומות שהם רעים וממיתים ויש מקומות שאינם ממיתים ובמקומות שהם ממיתים כל הקודם בהם זכה בהם ואפילו שלא המיתו ובמקום שאינם ממיתים אם המיתו ממיתים ואם לאו אין ממיתים אותם ופסק הרב ז"ל כר' עקיבא משום דר' אליעזר נמי קאי כותיה ורבים נינהו דתנן הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש מיתתן בכ"ג ר' אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה ר' עקיבא אומר מיתתן בכ"ג ופרכינן עלה בגמרא ר' עקיבא היינו ת"ק ומתרצינן איכא בינייהו נחש כלומר דבנחש כר' אליעזר ס"ל ובהנך ס"ל כת"ק. ומסתבר טעמייהו דר' אליעזר ור' עקיבא בנחש דבשלמא הארי והדוב וכו' איפשר להיותם בני תרבות כיון שאינם מזיקין אלא למצוא אוכל לנפשם דכתיב ארי טורף בדי גורותיו וגו' אבל הנחש אין הזיקו לתועלתו כדאמרינן אמרו לו לנחש כל החיות טורפות להנאתן אבל אתה מה הנאה יש לך אמר להם ולי אתם אומרים אמרו לבעל הלשון הה"ד ומה יתרון לבעל הלשון וכיון שאין עושה אלא לתכלית ההיזק אין התרבות מועיל ולפיכך מיתתו בכל אדם וכל הקודם בו זכה. והנלע"ד כתבתי: