(ו) שאלה ליישב לשון הרמב"ם ז"ל בהלכות קידוש החדש סוף פ' ב' זה לשונו ראוהו ב"ד עצמן בסוף יום כ"ט אם עדיין לא יצא כוכב בליל ל' ב"ד אומרים מקודש מקודש שעדיין יום הוא ואם ראוהו בליל ל' אחר שיצאו ב' כוכבים למחר מושיבין וכו' יורה המורה ויאיר עינינו בלשון הזה דקשיא לן טובא חדא דמה לו לרב להזכיר ליל ל' ודאי דבליל ל' עסקינן ותו דמעיקרא קרי לה לילה והדר קרי לה יום דכתב שעדיין יום הוא ותו דמהכא משמע דאעפ"י שכבר שקעה חמה עדיין יום ממש הוא ובהלכות שבת כתב דמשתשקע החמה עד שיצאו ג' כוכבים בין השמשות הוא ודנין בו להחמיר והכא כתב שעדיין יום הוא. ותו קשיא רישא לסיפא טעמא דלא נראה שום כוכב אבל אם נראה אפי' אחד אינו יום ואין מקדשין עד למחר אימא סיפא טעמא שנראו ב' כוכבים אין מקדשין עד למחר אבל אם לא נראה אלא כוכב אחד מקדשין אותו הלילה וא"כ יצא כוכב אחר לא ידענו דינו ותו מאי שנא רישא דאין צריך להעמיד דיינים אחרים ומאי שנא סיפא. ותו קשה דאמרינן בגמרא כוכב א' יום שנים בין השמשות שלשה ודאי לילה ודברי רבינו אינם מסכימים לזה לא ביום ולא בלילה:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתקע״ט סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.