תשובה דייני דשפלי דייני הכי דאין זה מן הנשבעין ונוטלין ואפי' היה לו מגו מגו לאפוקי ממונא לא אמרינן אלא שמעון השליח נאמן בשבועה במגו דהוה מצי למימר עשיתי כאשר צויתני ונתתי ליהודה חצי המנה והחזרתי לך החצי נאמן לומר כל המנה אמרת לי לתת ליהודה וכן עשיתי. ואם טען שמעון תנו לי זמן עד שאבקש שטר השליחות שכתוב בו שהרשה אותי לתת כל המנה ליהודה נותנין לו זמן כפי מה שיראה לבית דין כדי שלא יבואו לידי שבועת שקר ואי חזי לבי דינא דאשתמוטי קא משתמיט אין נותנין לו זמן אלא אומרים תן לו החצי מנה וכשתביא ראיה שהוא אמר לך לתת ליהודה כל המנה יחזיר לך החצי מנה ואם ברור לך שכן אמר לך השבע והפטר. ראיה לדין זה שהרי המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתי ואע"ג דמצי למימר שטרך בידי מאי בעי משום דמצי למימר כיון שאני נאמן במגו לא חששתי לקחת את השטר והרי נאמן לומר החזרתי במיגו דהוה מצי למימר נגנבו או נאבדו. וכן כתבו הפוסקים דהמפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים משום האי מגו ובנדון דידן נמי כיון דאית ליה מגו נאמן ומשום הכי לא חשש לשטר אשר ביד לוי. והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתקנ״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.