שוב ראיתי שהר"ן ז"ל חולק על ר"י וז"ל ולפיכך נראה לי דדוקא בגיטין הבאים ממדינת הים סמכינן אקלא משום עיגונא ודכוותה במשליש גט לאשתו והוא הולך לדרכו וזהו שהזקיקו לרש"י ז"ל לכתוב עלה דההיא דהמשליש גט לאשתו שהוא הלך לדרכו כמו שאכתוב עלה בס"ד עד כאן. וא"ת כיון דטעמא הוי משום עיגונא בשלמא כשהגט ע"י שליח איכא למיחש לעיגונא אבל כשהבעל בעצמו מביא גטו לא שייך עיגונא. ויש לומר דלא חלקו חכמים בכל גטין הבאים ממדינת הים דאי לא תימא הכי לדעת הר"ן ז"ל אין לו תקנה על ידי שליח אלא שיכתוב לה גט אחר וא"כ הא דתניא הוא עצמו שהביא גיטו אין צריך לומר בפני נכתב וכו'. מאי נפקא מינה הרי צריך לכתוב לה גט אחר כדי שלא יהא מוקדם אלא ודאי לא חלקו בכל הגטין הבאים ממדינת הים דכולהו קלא אית להו. שוב ראיתי שבעל ספר כלבו כתב כן בסימן ע"ו. והצריך לבעל שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם משום חומרא בעלמא ולא מדינא. ולפי עניות דעתי אין ראוי שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם דאתו למימר מדינא מעכב ונפיק מינה חורבא דזמנין דמעגני לה שלא מן הדין. וזה לשון המרדכי אבל כשהבעל בעצמו נותנו אין לחוש שמא לא כתבו לשמה דאם יש לחוש שמא טעה הסופר או הבעל אם כן הוא בעצמו שהביא גטו אמאי אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא ודאי. אין לחוש שמא טועה דרוב בקיאין הם ובשליח דהולכה דוקא הצריכו רבנן שלא יוציא הבעל לעז על הגט עד כאן. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתקמ״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.