תשובה הדבר ברור שהדין עם ראובן שהרי שליח הוא שאע"פ שנתן לו רשות למוכרם בכך וכך היתר הוא לבעלים כל שכן שאמר לו לא תמכור בפחות מכך וכך. ומה שטוען אני שמתי אותם לעצמי אינו כלום דאמרינן ליה מאן שם לך. ותו דשליח הוא ולא שותף ומזלו של ראובן גרם וכל שכן אבנים טובות שבזמן שימצא מי שחפץ לקנות מעלה בדמיהן הרבה. וכיצד עושין שמין הסחורות שצירף עם האבנים והיתר נוטל ראובן וידו על העליונה שאם לא נשאר כפי השומא אשר שם לו משלים לו שמעון משלו שהרי פשע ועבר על דעתו וזה פשוט. וזה לשון הרמב"ם ז"ל בפרק שני מהלכות שלוחין הסרסור שליח הוא אלא שהוא נוטל שכר שליחותו לפיכך אם שנה דעת הבעלים משלם מה שהפסיד. כיצד ראובן שנתן חפץ לשמעון הסרסור ואמר מכור לי זה ואל תמכור בפחות ממאה והלך ומכרו בחמשים משלם החמשים מביתו. מכר במאתים הכל לראובן וכן כל כיוצא בזה עד כאן. ודברים ברורים הם לא היו כדאי לשאול עליהם:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתק״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.