על ששאלת] לענין הגוסס אם יכול לגרש. זו מחלוקת קדומה אבל אנו סומכים על רוב הפוסקים והמפרשים שאמרו חי הוא לכל דבריו אלא שסופו למות. וכיון שיכול לדבר גטו גט ומתנתו מתנה ונודר ומקדיש והכי משמע פשטא דהא דאמרינן המביא גט והניחו זקן או חולה אבל גוסס לא דרוב גוססין למיתה וטעמא שהניחו גוסס ורוב גוססין למיתה ועתה כשנותן הגט הרי הוא בחזקת שמת אבל אם הוא גוסס לפנינו הרי זה מגרש. ואע"ג דלענין גיטין אנו חוששין לכל החומרות של הפוסקים שאני הכא דלא אפשר בלאו הכי ואם לא עכשיו אימתי ותשאר זו זקוקה ליבם ואפשר שהוא קטן ותתעגן כל ימיה. ומ"מ מודה אני שאם אפשר שיגרש קודם שיהיה גוסס הוא יותר טוב ואם אי אפשר מגרש והוא גוסס ואין להרהר כלל. והנראה לע"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתע״ז סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.