עוד אני אומר כי אין יין זה ראוי להקריבו על גבי המזבח דבשלמא יין מגתו כיון שדרך בני אדם לשתותו ומשכר כשר בדיעבד וכן יין צמוקים אחר שנתחמם או אחר שיעבור עליו זמן מה ראוי לשתותו ומשכר וכשר בדיעבד אבל צמוקים שרוים במים מיא בעלמא הוא ואין ראוי לנסך על גבי המזבח דהקריבהו נא לפחתך ואין דרך בני אדם לשתותו ואפילו שימצא אחד או שנים שותין אותו אקראי בעלמא לא נקרא זה דרך בני אדם לשתותו. ותו דמידי דמשכר בעינן וזה אינו משכר כלל עד שיתיישן לפי שעדיין לא עמד כוחו בו ולכן איני רואה שיהיה זה ראוי לינסך על גבי המזבח בעודו בחבית עם הצמוקים וכיון שכן אינו נאסר במגע העכו"ם לדעתי כי התורה אמרה נסך שכר וזה אינו שכר. ומפני שאין אני צריך בהוראה זו לטעם זה לא הארכתי בו אבל דעתי נוטה לסמוך עליו. והראיה שאינו משכר שהרי הישמעאלים נאסר להם השכרות ושותין האכסמה בפומבי ומוכרין אותה בחנויות ואין מוחה בידם והיא צמוקים כתושים שרויין במים ומעבירין אותו במסננת. ועדיין אבקש לי ראיה לדין זה כי מה שכתבתי הוא מסברתי החלושה. אבל בנדון דידן לדעת כולי עלמא מותר ואין כאן בית מיחוש וכל שכן בהצטרפות הטעם האחרון הזה והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתנ״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.