תשובה הדין עם יורשי שמעון כיון שלא עשה ראובן את הסחורה דמים מחזיר לו את הסחורה במשקל שלקחה ממנו. וגדולה מזו אני אומר שאם ירצו בני שמעון לשום את הסחורה כאשר היתה שוה בשעת ההלואה ולהוסיף לו במשקל כפי מה ששוה עתה הוי רבית שהרי עשר משקלות לקח ממנו וי"ב משקלות מחזיר לו ואקרי כאן נשך כל דבר אשר ישך ואם ירצו בני שמעון לתת ליתומי ראובן המעות אשר מכר בהם הסחורה או חליפין אשר החליפה בהם אין בזה חשש רבית אע"ג דעתה הוזלה הסחורה ההיא ואינה שוה כל כך מעות או כל כך חליפין כיון שכבר נמכרה הסחורה בשעת היוקר. ומה שבא בשאלה שהיה לשמעון מאותו המין ויצא השער לא נפקא מינה מידי לענין דינא אלא ללמדנו שראובן ושמעון לא עבדו איסורא להלוות סאה בסאה לענין שאם הוקרה הסחורה לא הוי רבית אבל לענין אם הוזלה לא נפקא מינה מידי דבין אם היה לו מאותו המין או לא היה לו או יצא השער או לא לעולם משלם לו במשקל או במדה אשר לקח זהו הדין הברור אבל אם ירצה הדיין לעשות פשרה כיון שיתומי ראובן מפסידין שאם היתה סחורתם בידם היו מוכרין בשעת היוקר ובני שמעון מרויחים ונמצא הלה עושה סחורה בפרתו של חברו הרשות בידו וכן נכון לעשות ואם יש עדים שתבע ראובן את שמעון או הבנים לבנים את הסחורה בזמן היוקר ולא רצו ליתנם להם חייבים משום דינא דגרמי כשורף שטרותיו של חברו שחייב מדין מזיק וזה ברור. והנראה לעניות דעתי כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתמ״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.