תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתל״ד סימן ב׳

תשובה כיון דקיימא לן כרבה בר נתן דמסיק בפרק המניח דפטור אף מדמי שעורין אין מקום לשאלה שהרי הוא פטור לגמרי דמה שטענו לא הודה לו ואי משום דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי. הני מילי הודאה של אחר תביעה אבל זה לא תבעו שעורים כלל ולא זו בלבד אלא אפילו חזר ואמר גם שעורים יש לי אצלך פטור מפני שקדמה הודאה לתביעה. וז"ל הריא"ף ז"ל והכא נמי לענין טענו חטין והודה לו בשעורין אי תפיס שעורין לא מפקינן מיניה והכי פסקו רבוותא עד כאן. וכן היא הסכמת הפוסקים שאנו סומכים עליהם. ונראה לי להביא ראיה מהא דתניא פרק שבועת הדיינין איתיביה רבי אבא בר ממל לרבי חייא בר אדא טענו שור והודה לו בשה. שה והודה לו בשור פטור ובשלמא אם פטור אף מדמי השור היינו דקא טעין ליה הכי אלא אי אמרת חייב בדמי השור הרי מודה לו יותר ממה שטוענו ומאי פטור משבועה דקתני. ותו שוטה הוא זה יודה לו בשה ויתן לו מדמי השור ודוחק הוא לומר שהוא במקום שהשה שוה יותר מן השור דאם כן קשיא רישא דשור והודה לו בשה וליכא לתרוצי דרישא איירי במקום אחד וסיפא במקום אחר ולא ידעינן אמאי לא מסייעי לרבה בר רבי נתן מהא דאע"ג דמוקמינן לה כאדמון לא משום רישא אלא משום סיפא וקל להבין. ותו איכא לסיועי ממתניתין דשבועת הדיינין דקתני לשמואל ד' בבי לאשמעינן דבעינן הודאה ממין הטענה ולרבי ג' בבות כיצד ב' כסף יש לי בידך וזו לרב איצטריך לאשמעינן משום דחסרה לה טענה דרב בעי כפירת הטענה שתי כסף ליטרא זהב וכו' כור תבואה וכו' טענו חטין והודה לו בשעורין וכתבו בתוס' צריך לדקדק אמאי צריכי כל הני ובכולהו אשכחנא צריכותא בר מטענו חטין והודה לו בשעורין דשתי כסף יש לי בידך איצטריך לשמואל לגופא. וליטרא זהב איצטריכא ליה לרב לגופא ולשמואל איצטריכא דלא תימא שתי כסף הוי דוקא משום דטבועים נינהו אבל ליטרא זהב דלאו טבוע הוא שוה קא טעין ליה קמ"ל דהא נמי דוקא הוא ומה שטענו לא הודה לו. וכור תבואה יש לי בידך איצטריך לתרוייהו לאשמעינן דקטנית בכלל פירות ולא בכלל תבואה. אבל טענו חטין והודה לו בשעורין משנה יתירה היא ואם איתא לדרבה בר נתן הא אתא לאשמועינן דפטור לגמרי אפי' מדמי שעורין ולמדנו כן ממשנה יתירה. אבל אי ליתה לדרבה בר נתן לית בה צריכותא. ובדוחק יש לתרץ דאע"ג דשם תבואה כולל את החטין ואת השעורין אפילו הכי הרי מה שטענו לא הודה לו ואם כן לגבי הלכתא לא נפקא מינה מידי אבל לבאר שאלתך לפי דעת מי שסובר דחייב בדמי שעורין מסתברא לי דנותן לו כל הודאתו דהא טעמא הוי משום דהודאת בע"ד כק' עדים דמי וכיון שהודה לו שחייב לו סאה של חטין למה לא יתן לו סאה של חטין דודאי קושטא קאמר והתובע שכח אם היא של חטין או של שעורין והשתא ניחא דהא איכא הכא קצת טענה שהרי מכח טענה הוא משיב וא"כ שפיר אמרינן הודאת בעל דין כמאה עדים בכי האי הילכך הדבר ברור דלפי שטה זו נותן לו כל מה שהודה. והנלעד"כ: