תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתי״ט סימן א׳

שאלה ראובן חייב לשמעון מעות מצד סחורה שמכר לו ומצד סחורה שנתן לי למכור בחנותו וראובן אין יודע לכתוב ולחשוב והושיב את לוי חתנו בחנות לכתוב כל חשבנותיו עם בני אדם ולישא וליתן בכל ענייניו והוא לו כבן ועשה לוי זה חשבון על מה שחייבים לשמעון בחנות בפני חמיו ועלה כך וכך והלך ראובן מן המדינה ומת שם והניח יתום קטן ועמד יוסף קרובו של ראובן לפקח על ענייני היתום בחברת לוי חתנו כדין אפטרופוס ונכנס בחנות וראה החשבונות והפנקס וגם לוי הגיד לו איך החנות חייבת לשמעון כך וכך ומפני שנתברר אצלם החוב גם כי שמעון נתרצה לקחת בחובו בגדים ביותר מכדי שוויים לתועלת היתום נתפשרו עם שמעון ונתנו לו בגדים מן החנות כשיעור חובו ופחות. וכתבו שטר מחילה בערכאותיהם שמחלו זה לזה וזה לזה מפני שהיה לשמעון על ראובן שטר חוב בערכאותיהם קודם לזה החוב שהיה פרוע ולא כתב עליו תברא אלא כתב ידו של שמעון יש ביד ראובן שהוא פרוע. אחר כך מת לוי וטוען יוסף קרובו של המת על שמעון ואומר שלא כדין נתתי לך אותם הבגדים שאם מצד החוב הראשון הכתוב בערכאותיהם הרי כתב ידך שהוא פרוע ואפשר לקיימו ואם מפני החוב השני אע"פ שהוא אמת שהוא חייב לך הרי אין לך שטר ולא ראי' ואין נפרעין מן היתומים ואפילו שהיה בשטר אין נפרעין מהם עד שיגדילו. ושמעון אומר מה שלקחתי כדין לקחתי מכמה טעמים חדא שכיון שעשיתי עמו חשבון והלך לו לא פרע לי והוא בארץ רחוקה. ועוד שכל מה שהיה נושא ונותן ראובן היה על יד לוי חתנו ואם היה פורע לי היה לוי יודע. ועוד שהרי פנקסו יעיד עליו שבשעת מיתתו היה חייב לי. ועוד שהרי יוסף ולוי יודעים שבשעה שמת היה חייב לי ואע"פ שהם קרובים גילוי מלתא בעלמא הוא שלא פרע לי. ועוד שכיון ששניהם היו יודעים שהיה חייב לי והכל היה בידם היו יכולין ליתן לי חובי מגו שהיו יכולין לומר לא נשאר אלא כך נאמנין לומר כך יש לפלוני בזה העזבון ונותנין לו שהרי אין מי שיודע מה נשאר בחנות זולתם. ועוד דלא אמרינן אין נזקקין לנכסי יתומים ואין נפרעין מהם שום חוב זהו דוקא לכתחלה אבל אני כבר נפרעתי ושקלי ודידי שקלי ואין מוציאין מידי ואע"ג דאיכא יוסף ושמעון דמסהדי דשקלי מ"מ הם פסולים להעיד ועוד שהרי מודים שחייב לי. ויוסף טוען לא נתתי לך הבגדים אלא מפני שחשבתי שלא היה כתוב מחילה על השטר הראשון הכתוב בערכאותיכם אבל אחר כך מצאתי כתב ידך שהשטר הראשון פרוע ואעפ"י (שאיני) [שאני] יודע שחייבין לך חוב אחר בטעות נתתי מה שנתתי. ושמעון טוען גם זה ידעת שהשטר הראשון היה פרוע כי אני אמרתי לך ואפילו הכי נתת לי מה שנתת. ויוסף מכחיש ואומר לא ידעתי. יורה המורה הדין עם מי: