ולענין אם אמר התרתי את נדרי ראיתי מי שכתב שאין כח בב"ד לכופו לא בממון ולא בנדוי שיכול לומר התרתי וכן כתבו בשם אבי העזרי ומכל מקום אם ראו בית דין שהוא מערים כופין אותו ליתן ואומרים לו בפני מי התרת נדרך אם אמר בפני פלוני שואלין אותו ואם אמר מעולם לא התרתי נדר זה כופין אותו ליתן ואם אמר בפני פלוני והלך לו למדינת הים גם בזה אני רואה לכופו דאחזוקי אינשי ברשיעי שהתירו נדר כזה לא מחזיקינן. ולענין אם יכול לומר לעני אחר אני נותן אם הוא כמשתמט כופין אותו ליתן. ואם אומר יבוא פלוני עני ואתן לו בהא ודאי איכא לאסתפוקי אם קנה ראשון או לא. וכבר ראיתי מי שכתב שלא קנה ראשון ויכול ליתנו לעני אחר וראייתו מהא דאמרינן בערכין האומר סלע זה לצדקה עד שלא באת לידי גבאי יכול לשנותה. ואני אומר דאין מכאן ראיה כלל דשאני התם שאמר סלע זה לצדקה סתם אז יכול לשנותה אבל בנדון דידן שאמר אתן לך צדקה זכה אותו עני דאמירתו לו כמסירתו וכיון דאלו מסר לו אינו יכול לשנותה באמירה לחוד נמי אינו יכול לשנותה וכופין ליתן לו. אבל אם אמר אתן מתנה לעני אז יכול ליתן לכל עני שירצה. ואפילו אם גמר בלבו ולא הוציא אני רגיל לפסוק כמאן דס"ל דחייב ליתן וקרא כתיב כל נדיב לב עולות. ומכל מקום מודה אני שאין כופין אותו על ככה:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתת״ד סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.