תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתש״צ סימן ג׳

ולענין מה ששאלת אם הוא יוצא לערכאותיהם מה ענשו. הרי ענשו חמור יותר מן הגזל והעושק והחמס כי כל אחד מאלו אפשר שיעשה תשובה כיון שיודעים שגזלו אבל זה חושב שזכה בדין והוא לא זכה. ודומה לאותן כ"ד דברים שמעכבין את התשובה ומלבד זה משפיל ומפיל חומת תורתינו ומאפיל אור הדת באומרם אויבינו פלילים שאין דיני תורתינו אמת כיון שהם הפך דינם עד שהם צריכין לומר שהחלפנו את התורה ואת דיניה או שנתבטלה ובאה אחרת תחתיה ונמצא שם שמים מתחלל על ידו. ועוד שגורם לשכינה שתסתלק מישראל לפי שנותן כח לאל אחר. וכתב הרא"ש ז"ל בתשובה שמי שקיבל על עצמו אם לא אפרע לך מעותיך אני נותן לך רשות לקבול עלי לפני ערכאותיהם אפ"ה אסור להוליכו לפני ערכאותיהם. ואפילו שהיו דנין כדינינו אסור ללכת לפניהם. דאמר ר' אלעזר הרי שהיו הנכרים שדנו כדיני ישראל שומע אני יהיו דיניהם קיימים ת"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. אתה דן את שלהם והם אינם דנין את שלכם. וידעתי שיש מאמרים לרז"ל מורים על עונש העון הזה. ולאהבת הקיצור גם כי רבים ונכבדים נכשלים בעון הזה לא ראיתי להאריך. עלה בידינו שקרובי הבת ראוים לעונש מר ממות. וכן ארז"ל על פסוק ונתתי את פני באיש ההוא ובמשפחתו. אם הוא חטא משפחתו מה חטאה אלא שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסים ואין לך משפחה שיש בה גזלן שאין כולם גזלנין לפי שיודעין ומחפין עליו והרי הדברים קו"ח אם מפני שמחפין עליו נדונין בדינו כ"ש אם מסייעין אותו ודברים ברורים הם לא היה כדאי לכותבן. ואם הוציאו הממון בדיניהם שלא כדינינו מחרימינן ליה ומשמתינן ליה עד שיחזור מה שגבה. ויורדין עמו עד לחייו. ואם יש כח בידם מכין אותו עד שתצא נפשו לקיים מצות עשה דוהשיב את הגזלה אשר גזל דקי"ל כופין על מצות עשה. והכי אמרינן גבי פריעת ב"ח דאם יש לו ואינו רוצה לפרוע מכין אותו עד שיפרע דפריעת ב"ח מצוה. ולענין אם חייבין חכמי העיר וגדוליה מי שיש בידו להתקבץ להכריחם בכל מיני הכרחיות שיעמדו עם בן האלמנה בדין תורה הדבר ברור שהם חייבין. ואם לא עשו כן ולא מיחו הקולר תלוי בצוארם והם נתפשים עליהם. דגרסינן בפרק במה בהמה יוצאה א"ר חנינא מאי דכתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו. אם שרים חטאו זקנים מה חטאו אלא אימא על הזקינים שלא מיחו בשרים וכולו כדאיתא התם. והוי יודע שאפילו על הספק חייבים הם לעשות השתדלותם להציל העשוק מיד עושקו כדאמרינן בהאי סוגיא אם לפניך גלוי להם מי גלוי. אבל היכא דודאי ברור להם שלא יקבלו הנח להם מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כדאמרינן גבי תוספת יום הכפורים. והנלע"ד כתבתי: