הכלל העולה שכל עוד שלא נמדד יפה אין ראוי שיבאו אלא דרך הקשת שנתברר לכם שאין משם לבית הקברות אלא פחות מאלפים אמה והוצרכתי לכתוב זה לפי שיארע בכל ערב שבת ויקברו אותו קרוב לשקיעת החמה ולא נשאר שהות ביום לבא דרך היתר והכא ליכא טעמא דשלא תהא מכשילן לעתיד לבוא דאע"ג דאמרינן האי טעמא לענין שבת הני מילי ליוצא להציל מיד הגיים וכו' דבהיתר יצאו אבל קבורת המת שלא הותרה בשבת. וגדולה מזו אני אומר דאפי' ביו"ט שני ממש לא התירו לחזור אלא בזמן דליכא לחזור אלא בהכי אבל הכא דאפשר להם לחזור דרך הקשת לא נתיר להם לחזור דרך היתר ובאיסורא וזה פשוט וכן צריך להזהיר את הקוברים. ולענין הנחת התפילין הדבר פשוט דאסור לאבד כתבי הקדש דאפילו ס"ת שבלה לא התירו אלא בכלי חרס ואצל צורבה מדרבנן אבל תפילין כשרים אסור וכן הוכחנו אותו על ככה והוציאן וראינו אותם שעדיין לא נפסדו ולא נתקלקלו. ואם היה הנפטר נזהר הרבה במצות תפלין כבר היה מקום להניחן על קברו ועל ארונו לפי שעה לומר קיים זה מה שכתוב בזה כמו שעשו לחזקיה אבל איני רואה בדור הזה מי שראוי לכך אלא אדרבה מכבידין עליו העונש לפי שמדקדקין אחריו לראות אם היה ראוי לכך או לא. וכבר כתבו הפוסקים דהאידנא אין מניחין ס"ת על ארון אפילו על גדול הדור. הכלל העולה שאין ראוי לאדם להתחכם על קונו אלא תמים תהיה עם ה' אלהיך. והנלע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשע״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.