תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשע״ח סימן ב׳

תשובה יפה עשו הקהל יצ"ו שמנעו ובטלו שמץ עבודה זרה מבהכ"נ ועליהם תבא ברכת טוב ושכרם כפול מן השמים בזה ובבא ואלו הוינא התם מסרנא נפשאי עלה. יהא חלקי עמהם ועם החכמים יצ"ו אשר החזיקו את ידם על ככה. וקרוב אני לומר שראובן חייב בכל ההוצאות שעשו הקהל לבטל ענין מכוער כזה. ומפני שלא נשאלתי על זה לא אכתוב בו דבר שלא אהיה נדרש ללא שאלו. ועל הרועים המחזיקים ביד ראובן חרה אפי שאפילו לפי דעת מי שסובר דמותר לעשות שאר צורות לנוי מכל מקום יש לחוש כמה חששות כאשר אני עתיד לבאר בעזרת האל. חדא שעיקר הדין בעשיית שאר צורות תלוי במחלוקת. דגרסינן בפרק כל הצלמים מנקיט רב ששת חומרי מתנייתא ותני כל המזלות מותרים חוץ ממזל חמה ולבנה וכל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם וכל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון. ואקשינן עלה בגמרא אמר מר וכולי ואסקינן קושיין רישא וסיפא במוצא ואמצעיתא בעושה. אמר אביי אין רישא וסיפא במוצא ואמצעיתא בעושה. רבא אמר כולה במוצא ומציעתא רבי יהודה היא דתניא רבי יהודה מוסיף אף דמות מניקה וסר אפס עד כאן בגמרא. נמצא לפי תירוצו של אביי ברייתא אמצעיתא דכל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם איירי בעושה ואם כן מותר לעשות כל הפרצופין חוץ מפרצוף אדם וכן כל הצורות חוץ מצורת דרקון. ובצורת דרקון איכא פלוגתא איכא מאן דאמר דכיון דאיירי סיפא במוצא דוקא במוצא אסור אבל לעשות צורת דרקון מותר. ואיכא מאן דאמר דלעשותו נמי אסור דחוץ מצורת דרקון דקתני אפילו במוצא וכל שכן בעושה. ומכל מקום מתירוצו של אביי למדנו דצורת אריה לבד וכן כל שאר הצורות מותר לעשותם חוץ מפרצוף אדם. וכן כתבה הרמב"ם ז"ל פרק שלישי מהלכות ע"ז וזה לשונו צורת הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם וכולי מותר לצור אותם אפילו היתה הצורה בולטת עד כאן. וכן נראה סברת הריא"ף זכרונו לברכה שכתב הברייתא כצורתה משמע דבכל גוונא מותר בין מוצא בין עושה בין שוקע בין בולט. וכן היא סברת הרשב"א ז"ל ורוב פוסקים נמשכו אחריהם. אבל ראיתי להרמב"ן ז"ל שכתב שכל הצורות הבולטות אסור לעשותם מפני החשד וז"ל והא דתניא טבעת שחותמה בולט וכולי לאו בדמות שמשי מרום אלא בשאר כל הצורות היא דכיון דבולטות נינהו איכא למיחש לחשדא שמא צורה נעבדת היא כיון שהוא מניחה ואעפ"י שאחרים עשו לו אסור להניחה וכן הוא אסור לעשות כל צורה בולטת שמא יאמרו לעובדה הוא עושה. והא דשרינן לעיל בעושה צירות ופרצופות כולן בשוקעין איירי אבל בבולט חיישינן לחשדא אא"כ עושה אותה לרבים שלא במקום חשדא. ומיהו מסתברא לי שלא אמרו אלא בטבעת וכיוצא בה שהן מכובדים אבל על המבוזים מותר לצור שאר צורות בין בולט בין שוקע עכ"ל. וא"ת איך התיר הרב זכרונו לברכה לעשות צורת אריה כאשר העיד עליו הרשב"א זכרונו לברכה בתשובה. לא קשיא דאיכא למימר לרפואה שאני. וכן נראה שאפי' הרשב"א לא התיר אלא לרפואה כדמשמע לשון תשובתו ואע"ג שהרב זכרונו לברכה סובר דלהלכה מותר דילמא למעשה לא התיר אלא לרפואה ובני דורו חלוקים עליו אפי' לרפואה. וגם הוא זכרונו לברכה לא החליט הדבר להיתר ועיין בתשובתו סימן תי"ג. אי נמי יש לתרץ שהצורה שעשה הרמב"ן זכרונו לברכה לא היתה בולטת אלא שוקעת. אי נמי שלא היה אלא צורת חצי הגוף כדרך שמציירים בטבעות או על הלוח אבל גוף שלם כנדון דידן לא התיר אלא אדרבא אוסר בהדיא. וא"ת נהי נמי דנפקא מינה דלראובן שלא יעשה צורה זו בביתו לדעת הרמב"ן זכרונו לברכה משום חשדא אבל בבית הכנסת דאיכא רבים ליכא למיחש לחשדא כההיא אנדריטי דהוי בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא ורב ושמואל הוו עיילי ומצלי ביה. י"ל דאע"ג דליכא חשדא מכוער הדבר להיות צורה זו בבית הכנסת וההיא אנדריטי באונס הניחוהו בבי כנישתא ומשום הכי הוו מצלו ביה דאי משום חשדא ליכא דרבים הוו. ואי משום מכוער הדבר מאד הם לא הניחו שם אלא באונס הונח שם. וכן ראיתי לאחד מן הגדולים אחשוב שהוא הריטב"א זכרונו לברכה שכתב אחר שהביא דברי הרב רבינו משה בר נחמן זכרונו לברכה וז"ל ונראין דבריו שהרי צורת אדם אינה נעבדת בודאי כדאמרינן לעיל אי במוצא פרצוף אדם מי אסור והתנן וכו' ואפי' הכי אמרינן בההיא אנדריטי דאוקימו בבי כנישתא דנהרדעא דאי לאו דחיישינן לחשדא הוה אסיר לצלויי התם והוא הדין לשאר צורות אעפ"י שאינן נעבדות בודאי ואין נראה לדחות משום דמכוער הדבר מאד להניח שום צורה בבית הכנסת דכיון דהוי במקום תפלה חיישינן לחשדא טפי דאדרבא מאחר שהורגלו להתפלל שם להשי"ת קודם לכן ועכשיו הכניסו שם זה האנדריטי באונס לא היה לנו לחוש לחשדא ואעפ"כ אלמלא שהרבים מתפללים שם לא היה מותר להתפלל שם עד כאן הרי לך בהדיא שמפני שהכניסו בו האנדריטי באונס לא היה מכוער הדבר. אבל להניחו שם מדעת וברצון אין לך דבר מכוער מזה. וכן נראה מדברי רבינו ירוחם ז"ל שכתב וזה לשונו. ונשר ושור ואריה כתבו הפוסקים שכל אחד לבדו מותר לעשותו ולהשהותו ואין אסור אלא דמות ארבע חיות יחד. ועוד כתבו הפוסקים ז"ל אע"ג דברבים ליכא חשדא מכוער הוא להם עד כאן: