תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשס״ו סימן ד׳

כללא דמלתא דהאי דינא תליא בפלוגתא דרבוותא ואני פוסק להקל בכל החלוקות אשר באו בשאלה. חדא שהרי דברי רבינו חננאל ז"ל הם מדברי הגאונים ודבריהם דברי קבלה. ותו שהרי כל המפרשים שכתבו דברי ר"ח כגון הרשב"א והריטב"א והרא"ש והר"ן ז"ל לתרץ דלא תקשה לר"ת ההיא דדודי חסרת עבדי חסרת דס"ל דאין חפיפה אלא בראש אם איתא דלא ס"ל דברי ר"ח מצד שאין הדין כן שאסור לתת חמין לתוך המקוה לא היה להם לדחות דברי רש"י ז"ל שאומר שצריך חפיפה בכל הגוף מפני פירושו של ר"ח הואיל ואינו מסכים אל האמת. וגם אותם שלא כתבו דברי ר"ח לא מפני שהם סוברים שאין הדין כן אלא משום דבלאו הכי אין מכאן קושיא לרבינו תם דההיא דדודי חסרת עבדי חסרת לחמם גופה אחר הטבילה. אי נמי רגילה היתה לרחוץ כל גופה בחמין קודם הטבילה כמנהג בנות ישראל ומנהגם תורה. וכתב הרמב"ן ז"ל והמבטל מנהג זה ימתח על העמוד. ותו דראוי לפסוק כדברי התוספות כמו שכתב הר"ם נהגו לפסוק כהריא"ף ז"ל במקום שאין התוספות חולקין משמע במקום שאין הריא"ף חולק ראוי לפסוק כדבריהם גם כי רש"י ז"ל קאי כוותייהו. ותו דאני אומר שכל הפוסקים שלא כתבו זה הדין בהדיא דעתם להקל. ותו דגזרה זו לא נתפשטה ולא שמענוה מאבותינו ומעשים בכל יום במצרים שמטילין מים חמין לתוך המקוה ושואלין אותי ואיני מוחה בידם. ומ"מ בנדון דידן לתקן להם לכתחלה לטבול בחמין וכ"ש כשהטבילה במרחץ עצמו כי הגזרה קרובה והחששא מצויה שלא מדעת רשב"א וסייעתו אם הייתי נמצא במעמד לא הייתי מסכים לתקן להם סילון של חמין הילכך אם אפשר דליתברינהו לסילוניהו בלי מחלוקת מוטב ואם לאו כיון שנתקן נתקן וכשר. והנראה לעניות דעתי כתבתי: