תשובה אם יש ג"כ סכנה במה שהולך על רגליו כגון שהוא עייף מאד עד שהוא מסוכן או שהולכת השיירא במהרה והוא אינו יכול להשיגם וישאר יחידי בזה לא תבעי לך ודאי כי כמו שהותר לזה הותר גם לזה אין השאלה אלא כגון שאין סכנה בהליכה על רגליו בזה ודאי דעל רגליו עדיף טפי דמחלל שבת באיסור תחומין לבד ואלו רוכב יש בו גם כן איסור שבות שהוא רכיבת הבהמה. ומה שהורו שהגמל הוא למעלה מעשרה ואין תחומין למעלה מעשרה לאו כלום הוא שלא אמרו אין תחומין למעלה מעשרה אלא בההיא דעמודין ברשות הרבים שהם עומדים במקומם והוא מהלך על גביהן שנמצא מהלך למעלה מעשרה או ספינה המהלכת על גבי המים למעלה מעשרה. אבל כשרגלי הבהמה שהוא רוכב עליה הם בתוך עשרה אעפ"י שהוא יושב למעלה מעשרה מה בכך הרי מהלך בקרקע דלכל הדברים רוכב כמהלך דמי. אעפ"י שדבר זה לא היה צריך ראיה הנה ראיתי ששאלו לריב"ש ז"ל על ההולכים במדברות רוכבים על הגמלים וכתב באותה תשובה פעמים שלש וז"ל ואין ספק שאם לא היה ביוצא בשיירה שום חלול שבת אם מפני עשיית מלאכה או הליכת חוץ לתחום או רכיבת הגמלים לא היה אסור מפני עונג שבת וכו'. הרי שכתב דברכיבת הגמלים איכא איסור תחומין. ועוד כתב שהרי הם צריכין ללכת בשבת חוץ לתחום ממקום שקדש עליהם היום בין שהולכין על רגליהם בין שרוכבין ע"ג בהמה ועוד כתב ולא חלקו בין בהמה לבהמה. הא למדת שהמהלך על גבי בהמה אפילו גבוה כגמל יש עליו תורת תחומין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. והנלע"ד כתבתי. דוד ן' זמרא:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשנ״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.