תשובה לכאורה היה נראה שהדין עם הבעל או עם יורשיו מדין הגמרא שלכך נקראו צאן ברזל שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו. אבל במצרים לא נהגו כן ומנהג מבטל הלכה. וכל הנושא אשה על דעת מנהג אותו מקום נושא ונהגו שתטול האשה בלאותיה אם עושין מלאכתן הראשונה בשומא הראשונה אעפ"י שאינם שוים רביע שומתן. וכיון שאם פחתו פחתו לה אם הוסיפו נמי לה. ומה שכותבין אחריות על הבעל הוא לענין גניבה ואבדה ומנהג יפה הוא. לפיכך הדין עם האשה ונוטלת כליה משום שבח בית אביה ונוטלתן בשומתן הראשונה ואינה צריכה לפנים:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשמ״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.