תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשמ״ב סימן ג׳

כללא דמלתא כיון דאיכא הני טעמי מגבינן לה כתובתה דטבא ליתמי עבדינן להו ובית דין אביהם של יתומים הוא. כל הני טעמי דכתבינן הוא להיכא דלא תפסה אבל בנדון דידן ראיתי שתפסה האלמנה למזונות כדי כתובתה והרי היא נאמנת במגו וכגון דא לא צריכה רבה דמגו דאי בעיא אמרה לא תפסתי כלים נאמנת לומר התוספות שלי הוא כך וכך. וא"ת דהא לא מהימנא אלא בשבועה. י"ל דהכא נמי נשבע' דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ומגלגלין עליה שיש לה תוספת כך וכך ותגבה ממה שיש תחת ידה. ובנ"ד דתפסה כדי כתובתה בלא סהדי ואיכא הנך טעמי דאמרן לעיל אין מגלגלין עליה ונשבעת שבועת האלמנה ותגבה ממה שתפסה. והנראה לע"ד כתבתי. וא"ת הא דתנן בכתובות פרק האשה דנאמן גדול להעיד מה שראה בקטנו זכור אני באשה פלונית שיצאת בהינומא וכו' ואמרינן עלה בגמרא אמר רב הונא בריה דר' יהושע והוא שיהיה גדול על גביו פי' מעיד עמו וכתב הר"ן ז"ל דעלה דהך דזכורני באשה פלונית קאי נמי ואמרינן עלה בגמרא מ"ט כיון דרוב נשים בתולות נשאות גלוי מלתא בעלמא הוא וכתב הר"ן עלה ואע"ג דקי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב כיון דאיכא רובא והוא דבר של פרסום גלויי מלתא בעלמא הוא. הא קמן דאפי' דאיכא רובא דרוב נשים בתולות נשאות והוי מלתא דפרהסיא ואיכא עד אחד לא מפקי ממונא עד דאיכא אחר בהדיה ואע"ג שהיה קטן בשעת ראיית העדות אבל בעד אחד גרידא לא סגיא י"ל דבנדון דידן איכא רובא ותרן אומדני אומדנא שכתב לה תוספת ואומדנא שהעידו שני עדים והוי מלתא בפרסום. ותו דעדיף מרובא דכלהו נשי כתבו להו תוספת. וגם אני לא סמכתי להוציא ממון על טעם זה לבדו אלא בהצטרפות שאר הטעמים. ובזה ראיתי אחד מחכמי דורנו זה טועה שסומך על טעם אחד לבדו שכותב הרשב"א או ריב"ש או הרא"ש ז"ל בשאלותיו שנים שלשה טעמים בדין אחד והחכם הזה סומך לו על אחד מהם לבד ועושה מעשה בעלמא אעפ"י שימצא חולק עליו. ושמא בעל התשובה לא כתב אותו לעיקר אלא לצניפין ועיין בתשובות הרא"ש ז"ל כלל פ"ו ותמצא שהוציא ממון מהיתומים באומדנא: