שאלה שאלת ממני ידיד נפשי על חולה שאמר צריך אני לתרופה פלונית שיש בה חלול שבת ורופא אומר אינו צריך והוא חולה שיש בו סכנה אלא שתרופה זו שאומר עליה אומר הרופא שאינו צריך לה ודמית לאותה שאמרו ביום הכפורים חולה אומר צריכני לאכול אפילו ק' רופאים אומרים אינו צריך מאכילין אותו והכא נמי לא שנא דלב יודע מרת נפשו. ויש מקצת נבונים שאמרו דלא דמיא כלל דבשלמא גבי אכילה שייך למימר שפיר לב יודע מרת נפשו אבל לגבי שאר תרופות אין החולים בקיאים בחולי שלהם ולבקיאים שומעים ולא לחולה ואע"ג דקי"ל ספק נפשות להקל אין כאן אפילו ספק ולא מחללין וסייעו את סברתם זו ממה שלא הוזכר דין זה בשבת אלא לגבי יום הכפורים משמע דלגבי שאר חלול אין הדין כן ורצית שאודיעך דעתי בזה:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשל״ח סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.