תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשכ״ב סימן ב׳

תשובה דבר זה מחלוקת לרש"י ז"ל אם מלו וטבלו אותו בעל כרחו דינו כעבד לכל דבריו. אבל לכתחלה אין ראוי לעשותו שלא יבא להכשיל את רבו באיסור והיתר כיון שאינו רוצה לקבל עליו עול מצות. ולהריא"ף אין עליו תורת עבד כל זמן שאינו מתגייר מרצונו. ומ"מ נראה לי דעד כאן לא פליגי אלא לענין להיות דינו כעבד גמור להתחייב במצות אבל בענין בישולי עכו"ם ולענין מגעו ביין שהוא מדרבנן משמע דלא פליגי שכן כתב הרמב"ם ז"ל לעניין מגע יין פי"א מהלכות מאכלות אסורות הלוקח עבדים מן העכו"ם שמלו וטבלו מיד אין מנסכין את היין שנגעו בו ומותר בשתיה ואעפ"י שעדיין לא נהגו בדתי ישראל ולא פסקה ע"ז מפיהם וליכא למימר דהכא איירי בשקבלו עליהם מצות עבדים ומלו וטבלו ברצונם דאפי' תימא מה יועיל זה אם עדיין לא פסקה ע"ז מפיהם. גם יש קצת ראיה שלא כתב הרב שמלו וטבלו לשם עבדות אלא שמלו וטבלו סתם משמע אפי' שלא קבלו וטעמא דמלתא דמגע היין מדרבנן ולא גזרו אלא בעכו"ם אבל מי שהוא עבד ישראל ומל וטבל אינו מנסך את היין ואע"פ שכתבתי למעלה שיש חולקים על הרב בדין זה מ"מ כיון שרש"י ז"ל הוא סובר שדינו כדין עבד גמור לפחות לא יהיה עבד גמור וגם לא יהיה דינו כדין עכו"ם גמור לענין בישול ולענין מגע יין ולענין שאר דברים ראוי להחמיר כדעת הריא"ף ז"ל: