תשובה משנה שלמה שנינו האשה שהלך בעלה למ"ה ואמרו לה מת בעליך וכו' ולא שנא על פי עד אחד ולא שנא על פי שנים ולא שנא נשאת ברשות בית דין ולא שנא נשאת שלא ברשות בית דין אין לה אלא בלאותיה הקיימים וכ"ש זו שהטעתו ומה שאין לה ממנו כ"ש שלא תוציא מן היתומים. הכלל העולה מן הדברים שכל הדרכים השנויים ישנם באשה זו אם לא שיאמר החכם שהיה המעשה לפניו שלא בטלה המורשת את הגט ולא הוסיפו בתנאי אבל כל זמן שלא יודיענו הדבר משמעות המעשה ב"ד שנכתב במצרים הוא שבטלו את התנאי מרצון שניהם ועשו תנאי חדש שתבא היא למצרים והוא לא ילך לשם ואם יבאר לנו דעתו באותו המעשה ב"ד ויאמר שלא בטלו דבר בגט ולא דנו עליו הוא נאמן ומותרת לבעלה ובנה ממנו כשר ויש לה עליו כתובה דכלהו חד טעמא נינהו. אעפ"י שדעת חברי הוא שאינו נאמן הדיין שוב לומר כך היה המעשה ואם הלשון לא היה סובל שום פירוש ולא שום הבנה אני מודה להם אבל כיון שסובל הפירוש אפילו שיהיה דחוק הרי הוא נאמן. והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשט״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.