תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתש״ט סימן ב׳

תשובה צריכין אתם לדעת כי ברייתא זו אינה שנויה בשום מקום בלשון זה אלא מסדרי התפלות חברוה מפסקי ברייתות שנויות בכריתות והתם לא קשיא כלל תעיינו שם. ומ"מ לא גרסינן הכא ומחזירן למכתשת כו' אלא ה"ג וג' שהיה מוסיף בה כ"ג בעיוה"כ מחזיר למכתשתן ונוטל ממנו מלא חפניו כדי לקיים בה מצות דקה כו' ונותן טעם לב' הדברים שמחזירם למכתשת כדי שתהא דקה מן הדקה ונוטל ממנה מלא חפניו כדי שתהיה נטילתה מדקה מן הדקה דבעינן ממנה ולא כולה ולכך היו ג' מנים שאפי' הגדול שבאדם לא יוכל לחפון את הכל בפעם אחת והכל לפי מה שהוא אדם ולבינוני היה שיעורו פרס או יותר מעט ומכל השנים לא היה שם מותר כשתחשוב שנים מעוברות ופשוטות זולת מותר החפנים של יוה"כ והכל לפי החפנים וממנה היה מותר לששים או לשבעים שנה ואז היו מפטמין לחצאין וכן כתב רש"י ז"ל בריש כריתות. ואם תאמר והלא כל מותר הששים שנה אינו כי אם ק"פ מנה ומחצה הקטר הוא קפ"ד כ"ש כשתסלק פרס בכל יוה"כ לחפינת כהן גדול שהם שלשים מנה לששים שנה. וי"ל שהרי היה שם מותר ס' רבעי קבין של מלח סדומית רובע לכל שנה שהרי שס"ח מנים היו מסמני הקטרת וכן כתב רש"י ז"ל התם ומה שהיה מתפזר בשעת שחיקה דא"א בלא"ה אפילו לבקיאין וזריזין הכרעות המשקלות היו שם ומלא רובע הקב כנ"ל: