תשובה ר"ת מתיר משום דאע"ג דרוצה בקיומו באיסורי הנאה אסור הנ"מ היכא דהוי האיסור בעין אבל איסור הבלוע בדופני הקדרות אינו בעין ולא דמי לחרס האדרייני דהתם הוי האיסור כאלו הוא בעין ממש. ויש פוסקים להחמיר והמחמיר תבא עליו ברכה וכן נהגו כל ישראל להצניע כל כלים הבלועים מחמץ שלא להשתמש בהם כלל אפילו ביבש ולפי זה כלי חרס הבלועים משאר איסורי הנאות אין להם תקנה אלא ישברו. ולגבי הדין א"ת רואה אני את דברי ר"ת ז"ל אע"פ שאיני כדאי להכריע. וגדולה מזו אני אומר דאין אנו צריכין לכל זה שהרי אינו רוצה בקיומו שאפי' שהוא רוצה בקיום הכלי אינו רוצה בקיום האיסור הבלוע בתוכו ויותר היה חפץ שלא היה בלוע כלל הילכך אומר אני שהוא מותר להשתמש בהם ביבש. ומה שנהגו להצניע כלי החמץ בפסח חומרא יתירא היא אי נמי שלא יבואו להשתמש בהן בחמין. ובשאר כלים הבלועים משאר איסורי הנאה אעפ"י שמותר להשתמש בהם ביבש אין ראוי להשהותם שמא יבא בהם לידי תקלה אבל למוכרם מותר והנלע"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתרצ״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.