ולענין אם החכמים יכולין לדון דין זה. רואה אני שיכולין לדונו מכמה טעמים חדא שהרי אין החכמים נותנים במסים וארנוניות ולא משתרשי להו מידי ואפילו שיש קצת דברים שחייבים לפרוע עם הקהל הנך מילי לא שכיחי בירושלים. ותו דמאי דאמרינן אין דנין בדייני אותו העיר הנ"מ בשלא קבל עליו היחיד אבל אם קבלוהו עליהם יכולים. וחכמי ירושלים הוו כאלו קבלום עליהם שהרי כל אחד דן שנה אחת וחוזרים חלילה ומעשים בכל יום במצרים ובכל המקומות שהדיין הממונה וכל שכן הנגיד דן בין תביעות יחיד לצבור בלי סילוק והוא מן הטעם שכתבנו. והנלע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתרפ״ד סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.