ועל מה שטענה האלמנה שהדיין היה [אחד] (אחרון) וקרוב. בזה איני רואה דברים מכמה טעמים חדא שהרי הרמב"ם והריא"ף ז"ל וכמה גדולים פסקו דאפי' אחד וקרוב אם קבלוהו בקנין עליהם אינם יכולין לחזור בהם. ותו דפשרה ביחיד וליכא הכא אלא חדא לריעותא. ותו דכיון שהיה מומחה לרבים יכול לדון לכתחלה והוי במקום שנים וליכא הכא אלא חדא לריעותא א"כ בטענה זו הדין עם שמעון אלא שממקום אחר יש עליו חובה שהרי רוב הפוסקים הסכימו והרמב"ם ז"ל מכללם שכל עוד שלא הוציאו הממון עפ"י הקרוב יכולין לחזור בהם ואפילו אחר שאמר חייב אתה ליתן לו או לא תן לו יכולין לחזור בו:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקצ״ה סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.