תשובה הריני משיב על אחרון ראשון. כי ממנו מענה לשון תנן בפרק חזקת הבתים כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי אדם דבר אינה חזקה שמכרת לי שנתת לי במתנה הרי זו חזקה אביכם מכרה לי אביכם נתנה לי במתנה הרי זו חזקה. והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה ע"כ. וטעמא דמתניתין דאנן טענינן ליורשים וללקוחות שהחזיק בה שלש שנים שהמערער או מורישו מכרה לו או נתנה לו במתנה ואע"ג דליכא שטרא דטפי מתלת שנין לא מזדהר איניש בשטרא כיון דלא מיחה זה וממה נפשך אינה חייבת שבועה זו אי תבע את היורש או את האלמנה שלקחה מן היורש ואע"ג דאמרה אנכי אשבע נ"ל כגון האי פתח פיך לאלם הוא ואומרים שאינה חייבת שבועה. ותו דאין ראוי שתוציא שם שמים לבטלה כיון שאין כאן חיוב שבועה. ומיהו אי טען שמעון שהאלמנה והיורש יודעים שזה הבית חזקתה של זקנו ולא נתפשרו אחיה ובעלה עליה ושלא היה שום שטר על זה ודאי צריכין לישבע שלא פקדנו אבא ושלא ידענו שהבית חזקתה נשארה לחלק אביה וכו' כעין שבועת היורשין. הלכך אע"ג דאין האלמנה והיורש ודעין לטעון בברי אנן טענינן להו ולא מיבעיא בנ"ד דאיכא חזקה בזמן האב ואיכא חזקה בזמן היורש אלא אפי' היה מקצת השלש שנים בחיי האב ומקצתן בחיי היורש הרי זו חזקה וטענינן להו שאביהם מכרה להם או נתנה להם במתנה:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקצ״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.