תשובה בתוספות ריב"א מסתפק בדבר ורשב"ם כתב דמקצת היום דוקא וטעמא לא ידענא ור"ת ז"ל התיר לרחוץ מיד בלילה בשעת הדחק. הרי אתה רואה כי הלכה זו מרופפת בידם ולפיכך אני אומר כי לענין ת"ת ותשמיש המטה דאית בהו מצוה מקצת הלילה ככל היום דהבו דלא לוסיף עלה דאיכא לאקשויי מאי שנא הני מכל מצות האמורות בתורה שהאבל חייב בהם ודחק רש"י ז"ל דמצות דאית בהו שמחה אסורין על האבל ואע"ג דאבלות מדרבנן מצו לעקור מן התורה בשב ואל תעשה הילכך בהני דאית בהו מצוה אית לן למיפסק כדברי המקילין באבל דמקצת לילה ככל היום אבל ברחיצה וסיכה ושאר הדברים דלית בהו מצוה אית לן למפסק כדברי המחמירים דבעי מקצת היום דוקא ולא מקצת הלילה וכ"ש אם נשמע לדברי האומרים דהא דאמרינן הלכה כדברי המיקל באבל הוי אפי' במחלוקת פוסקים ואין אני מודה להם בזה מיהו מהטעם שכתבתי למעלה יש לפסוק בהני תרתי כדברי המקילים ועוד לדעת המקילים אתה עובר על מצות עשה של תורה וכן לדעת מי שנסתפק בדבר אתה מבטל מצות עשה משום ספק של דבריהם אלא הנכון מה שכתבנו וליכא לאקשויי שיש דברים נוהג בו ויש דברים שאינו נוהג בו שהרי דברים שבצנעא נוהג בשבת ודברים של פרהסיא אינו נוהג. ומיהו מסתברא לי שצריך להמתין מלשמש בלילה יותר מעט ממה שהוא רגיל כדי שיהא נוהג בו מקצת אבילות. ונ"ל דדעת הרמב"ן ז"ל להקל כדעת הרמב"ם ז"ל שלא כתב ההיא דמשיעמדו המנחמים מאצלו ובסמ"ק כתב להקל ועיין בתורת האדם. ומיהו המחוור שבפסקים הוא מה שכתבתי. והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקפ״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
