תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקע״ח סימן ב׳

תשובה דע דאיכא פלוגתא בהא דאמרינן אין מבטלין איסור לכתחלה הראב"ד ז"ל ס"ל דהוי איסורו מן התורה ומיהו מודה דאם עבר וביטלו דהוי מבוטל מדאורייתא אבל התוספות ס"ל דהא דאמרינן אין מבטלין איסור לכתחלה דרבנן הוא אבל מן התורה מבטלין לכתחלה. ומחלוקותם תלוי בהאי דזרוע בשלה מן האיל דקתני זהו איסור הבא מכלל היתר. ותו דקייל"ן דהא דאמרינן דאין מבטלין איסור לכתחלה הנ"מ באיסורי תורה אבל באיסורי דרבנן מבטלין לכתחלה וכתבה הריא"ף ז"ל במס' ביצה פ"ק וכתבו המפרשים והתוס' דהנ"מ באיסורין דלית להו עיקר מן התורה כגון מוקצה אבל באיסורין שיש להם עיקר מן התורה לא מבטלינן לכתחלה ומיהו לכ"ע אם עבר וביטל ביותר מס' מבוטל ולא נשאר בו איסור כלל אלא שקנסו את מי שבטלו לכתחלה שלא יהא מותר לאוכלו אבל ישראל אחר מותר לאכול מאותו תערובות שהרי נתבטל דאיהו דעביד דאיסורא קנסוהו רבנן אחרינא דלא עביד איסורא לא קנסו. וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ' ט"ו מהלכות מאכלות אסורות וכן דעת הראב"ד ז"ל. וכיון דטעמא הוי משום קנסא ואיהו לא עביד מידי לא קנסינן ליה דהא נתבטל. וא"ת כיון שהוא מכירו נגזור שמא יאמר לעכו"ם לבטלו כדאמרינן לגבי שבת. לא קשיא חדא דהתם איסורו מן התורה דהיינו למלאות מים מרשות היחיד לר"ה או לעשות כבש או ללקוט עשבים אבל בנ"ד לא הוי אלא מדרבנן דהא מהתורה כבר נתבטל. ותו דהתם גזרינן בעכו"ם המכירו שמא יאמר לעכו"ם לעשות ואמירה לעכו"ם יש בו שבות אבל בנ"ד אפי' שיאמר לו לבטל אין באמירה זו איסור ואין האיסור אלא באכילה ודוק ומ"מ מודה אני שאם אמר לעכו"ם לבטל דקנסינן ליה ואסור לאותו שאמר לעכו"ם לבטל ולאחרים שרי וכדכתיבנא: