תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקע״ה סימן ג׳

אבל לענין השאלה הראשונה מסתברא לי דמשהינן לה עד שיתברר הדבר כיון שאפשר להתברר ובשלמא אם היתה צנועה קים להו לרבנן דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופא דייקא ומינסבא או דלא משקרא במלתא דעבידא לגלויי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. וא"ת כיון שאפשר לברורי אפי' בצנועה נמי. הא ל"ק דלא מעגינן לה בכדי דקים להו לרבנן דקושטא קאמרה ופרוצה ולא אפשר לברורי לא מעגינן לה דלא חלקו חכמים בזה בין פרוצות לצנועות. וא"ת אדרבה כל היכא דאי אפשר לברורי מלתא סמכא אדעתא ומשקרא טפי דהכי אסיקנא אדעתין מעיקרא מקמי דהודו ב"ה לב"ש דאמרינן וב"ה באותה מדינה דשכיחי אינשי מרתתא ממדינה למדינה אחרת דלא שכיחי אינשי לא מרתתא. הא ל"ק דהא מתרצי לב"ש הכא נמי שכיחי שיירתא ומרתתא שמא יבואו עדים או שמא יבא הבעל ולפיכך מהימנא. אבל היכא דאית בה תרתי חדא דפרוצה ואיכא למיחש דלא חיישי לקלקולא או אמרה בדדמי. ותו דאפשר לברורי מלתא ולא מעגינן לה טובא דכיון שהיתה במקום רואים ולא הביאה בידה לא עדות ולא ראיה שמת בעלה רגלים לדבר דמשקרא. תדע דכל דבר הרגיל במקום עדים אמרינן ליה אייתי ראיה דגרסינן בפרק השוכר את האומנין איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ההוא גברא דהוה קמעבר חביתא דחמרא ברסתקא דמחוזא תברא בזוזא דמחוזא אתא לקמיה דרבא א"ל רסתקא דמחוזא שכיחי אינשי זיל אייתי ראיה והפטר א"ר יוסי בריה כמאן כאיסי וקייל"ן כותיה ע"כ. וכתבו כל הפוסקים. הא קמן דאע"ג דמדינא היה פטור כיון שהיה במקום רואים א"ל שיביא ראיה וכיון שלא הביא ראיה חייבו לשלומי. וקייל"ן נמי דרוב הנמצאים אצל שחיטה מומחין הם ואפ"ה כל היכא דאפשר לברורי מלתא מבררינן וכן כתבו כל בעלי החדושים. וכ"ש לגבי חומרת אשת איש ואשה פרוצה ואפשר לברורי מלתא מבררינן. ואם לא הוברר הדבר לא מעגינן לה טובא ומתירין אותה להנשא ולא מחמרינן עלה לשלוח שליח אחר שליח לברר הדבר. והנראה לע"ד כתבתי: