ולענין להטמא לו אם הוא כהן אינו מטמא לו משום דטומאה דאורייתא ואע"ג שהוא מודה שהוא בנו אכתי ספק הוא כמו שהפקירה עצמה לו הפקירה עצמה לאחרים ואינו מטמא מן הספק. אבל הבן הזה מטמא לאביו ממה נפשך אם הוא בנו הרי שפיר מטמא ואי לאו בנו הוא הרי הוא ישראל ומותר להטמא אל המתים וכן לענין אשתו של זה הבן הספק אם מת בלא בנים בנו של שמעון הודאי נושא אותה ממ"נ אם אחיו הוא שפיר מיבם ואם אינו אחיו אשה בעלמא הוא נושא ואם אינו רוצה לישא אותה צריכה חליצה ממנו מן הספק להתירה לשוק. ואם מת בנו של שמעון הודאי בלא בנים ואין לו אחים אחרים ספק זה נושא אותה ממ"נ. ואם יש לו אחים אחרים זולת הספק הרי זה הספק אין לו תקנה לישא אותה דשמא נכרי הוא ואינה זקוקה אלא לאחיו ואם חלץ לה אחיו שמא גם הוא אחיו והויא לה חלוצת אחיו:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקס״א סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.