שאלה ראובן שקנה שפחה ישמעאלית והטבילה לשם עבדות ואחר כך בא עליה וילדה ממנו בת והשפחה יצאת לתרבות רעה ומכרה לישמעאלים וגדלה הבת אצל ראובן והגיעה לפרקה ונתן לה נכסים לנדונייתה והשיאה לשמעון וכתבו בכתובה החתן שמעון אמר לה לכלה בת ראובן הוי לי לאנתו וכו' ואנעלת כתובת נדוניא תכשיטי זהב וכסף ובגדים ושמושי ערס' ומעות מדודים סך כך וכך בלי תוספת כלל בשומת הנדוניא אלא מעות בעין בערך השוה למדודים. ועוד הנעלת ליה כך וכך מעות בעין וכו'. ומת ראובן ואח"כ מתה הבת בלא זרע קיימא וכתוב בכתובה כמנהג דמשק ונכסי נדוניתה נשארו בחזקת שמעון ואח"כ תפסו בני ראובן לחלוק בהם כמנהג דמשק. והדבר ברור שראובן זה לא כתב גט שחרור לשפחתו אם הבת והראיה שחזר ומכרה אבל לבתו זו כתב גט שחרור. וגם יש ספק אם כתב לה קודם שנשאת לשמעון או אחר שנשאת ושמעון זה מודה שלא קדש אותה אלא פעם ראשונה ולא כתב לה זולת הכתיבה הראשונה. ועתה יורה המורה מי זכה בנכסים הללו יורשי ראובן שנתן לה הנכסים או הבעל או אם יחלוקו ואת"ל שיחלוקו כיצד תהיה החלוקה בנכסים ובמעות הכתובים מעות בעין לפי שהבעל טוען שעשה פרקמטיא באותם המעות ונאבדו. גם טוען כי מקצת תכשיטין נתן לו אשתו לעשות פרקמטיא ונאבדו גם הם:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקנ״ה סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.