עוד באה שאלה קטנה הכמות ורבת המהומה וז"ל ראובן השביע את שמעון בזה האופן ויש שמעון ריסיביש שבועה בשי"ת לדעת רבים מפורשים אי חומרות נזירות שמשון די נון פודיר או איר דברי התורה די לוי בשום זמן סין קישיאה אין מי קופאניאה אי קון מי לי סינסייא ועתה בא שמעון לפנינו ואמר שנתחרט מעיקרו ורצה להשאל על נדרו ושבועתו ולפי ששמעון יש לו קרובים הרבה בקהל נמנע לוי מלדרוש בתוכם לסבה זו היתה מחלוקת בקהל האמנם אם לא היתה שבועת שמעון לא היתה בקהל מחלוקת וגם עתה אם יקבל שמעון התרה לשבועתו ונדרו יהיה שלום בקהל שכל הקהל מסכימים שידרוש להם לוי ד"ת ברבים ובא לוי לפני אחד מן החכמים לשאול על נדרו ושבועתו והתיר לו על הנזירות ועל השבועה על הנזירות דהוי דבר שאין בו ממש והנזירות הוי נדר ואין הנדרים חלים על דבר שאין בו ממש והוי לי כאומר שאיני מדבר וכו' ואפילו התרה לא בעי דאפקיה לנדר בלשון שבועה. ואפילו למ"ד דבעי התרה משום דמפקי איניש לנדר בלשון שבועה הנ"מ בלשון נדרים שאין מבחינים ההמון ההפרש שבין נדר לשבועה אבל נזיר כ"ע ידעי דלאו שבועה לא בעי התרה ועל כן התיר לו. ועל השבועה על דעת רבים ומפורשים להיות שלום הקהל דבר מצוה התיר לו. ועוד טען שמעון השואל על נדרו שחפץ לשמוע ד"ת מפי לוי ואין אדם לומד תורה אלא וכו'. וכשנשבע לראובן לא היה יודע שימשוך כל זה המחלוקת בקהל. ועתה כי שלום הקהל תלוי בהיתר שבועתו רוצה להשאל. יודיענו רבינו על הנדר ועל השבועה ועל ההתרה:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקנ״ד סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.