ולענין אם עדות הפרנס יעקב מועיל בדבר זה אינו כלום מטעמים אשר כתבת ולא אוכל להאריך ואם יבואו שני עדים שיצא ערב לב"ד יפרע בממון ואין כאן עסק שבועה כלל או אם יבואו שני פרנסים מן השלשה שיצא להם ערב והיו ג' במעמד אבל אם אמרו לא היינו אלא שנים אין זה ערבות שהרי לא היו ב"ד שאפילו מודה שיצא ערב לא היה חייב כיון שלא היו כל שלשה הדיינים במעמד. ועדיין מסתפקא לי אם הפרנסים האלו יש להם תורת ב"ד לענין אם יצא להם ערב משתעבד שהרי טעמו של דבר דבההיא הנאה דמהימן לב"ד גמר ומשתעבד ובאלו הפרנסים לא שייך האי טעמא. חדא כיון דלא גמירי ואיכא מינייהו נמי דלא ספרי לא חשיבי להו לאינשי ולא חשיב להו האי מהימנותא הנאה ולא גמרו ומשתעבדי. ותו דהרי אינם קבועים אלא כל ג' חדשים באים אחרים במקומם ולית ליה הנאה בהימנותא דידהו הילכך מסתברא דלא חשיבי ב"ד להאי מלתא דאינם אלא כמו פשרנים בעלמא. ולא הארכתי בזה לפי שאין אני צריך לו עתה. והנלע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקל״ח סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.