תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקל״ו סימן ב׳

תשובה מותר ראובן לכנוס את אשתו לכתחלה לסוף ג' חדשים כיון דברח ערוקיה מסתייע אע"פ שעבר על התראת ב"ד ולא דמיא כלל להנך דהיינו שליח שהביא גט וחביריו ולא מהטעם אשר כתבת אלא משום דכל הנך אית בהו חשש אשת איש וחמירי טפי וחיישינן שמא עיניו נתן בה ותקפו יצרו ועבר על התראת ב"ד למלאת תאותו וכיון שכן יש רגלים לדבר ומפקינן לה מיניה. אבל בנ"ד אין עיקר איסורו חמור וחששא דרבנן בעלמא היא כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני. ואע"ג דילפינן לה מלהיות לך לאלהים ולזרעך אחריך בזמן שזרעך אחריך מיוחס אסמכתא בעלמא היא וכן כתבו התוספות. וכיון דקיל איסורו אחר שעברו ג' חדשים אין כאן איסור כלל ולא בית מיחוש לא מדאורייתא ולא מדרבנן. והא דמשמתינן ליה אם קדש בתוך ג' חדשים היינו משום דעבר אדרבנן אבל לא אסרינן לה עליה אלא כונסה כשיגיע זמנו אבל הנך דחמירא אסורייהו אע"ג דעביד איסורא לא משמתינן ליה דאי משמתינן ליה שוב לא יוכל לכנוס דאמרינן קמו רבנן עלה דמלתא ואסירא ליה ומשום הכי שמתוה ואם יכנוס יאמרו באיסורא קאי עמה. וכ"ת מה בכך תאסר עליו כיון שעבר אדרבנן הא ודאי ליתא דא"כ בטלת דין המשנה דתנן אם כנס אין מוציאין מידו. והוי יודע שמ"ש הרא"ש ז"ל ומה שהביא הרשב"א ז"ל מהירושלמי שאם עבר על התראת ב"ד מוציאין מידו דוקא בעד המביא גט. או עד המעיד שמת בעלה. אבל חכם שהתיר או הנטען על השפחה וכן עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל השנויים במשנה אפילו עברו על התראת ב"ד אין מוציאין מידן. תדע שהרי הרמב"ן ז"ל היה סובר תחלה להחמיר בעד המתיר את האשה שאפי' כנס יוציא והרשב"א ז"ל עדיין עומד בסברא זו דעד המתיר אם כנס יוציא וא"כ ע"כ אתה צריך לתת חילוק בין עד המתיר לחכם המתיר משום דחמיר להו עד המתיר מחכם המתיר מאיזה טעם שתרצה הילכך לדידן נמי דקייל"ן דעד המתיר אם כנס לא יוציא ואם עבר על התראת ב"ד אפי' כנס יוציא הנ"מ עד המביא גט או עד המעיד שמת בעלה אבל חכם המתיר וחביריו אפי' עברו על התראת ב"ד אין מוציאין מידו. ונ"ל שטעמא של דבר דצורבא מרבנן לא חשיד כולי האי והא דתנן לא ישא לכתחלה משום הסר ממך עקשות פה והנטען על שפחה ונכרי ועבד הבא על בת ישראל ונשתחרר אין איסורן איסור חמור ודו"ק ותשכח: