תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקל״ב סימן ב׳

תשובה דבר ברור אצלי שהבעל יורש את הכל. חדא שכל דבר שיסתפק בשטר יד בעליו על התחתונה ותו כיון שזה יורש מדינא והם באים עליו מכח תקנה אין יכולין להוציא ממנו אלא בראיה ברורה וכן כתב הרא"ש בכמה תשובות. ותו דלא אזלינן בתר רובא לאפוקי ממונא. ותו דאין זה מנהג קבוע במדינה זו אלא מנהג שאול ממדינה אחרת שהרי כותבין והירושה כמנהג דמשק. ואע"ג דאומדן דעתא הוא שאם היה יודע שתמות בלא זרע ויירש הבעל הכל לא היה נותן לבתו כ"כ נדוניא לא אזלינן בתר אומדנא לאפוקי ממונא ואין לך אומדנא גדולה מזו דגמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו ובידוע שזה הרגו פטור דלא קיי"ל כר' אחא אלא כרבנן דפליגי עליה. ולא דמיא לתנאי ב"ד שאע"ג שלא נכתבו כנכתבו דמו דתנאי ב"ד שאני וזה תנאי של ממון ומנהג אחרונים הוא והבו דלא לוסיף עלה היכא דפירשו בהדיא פירשו היכא דלא פירשו לא אמרינן כמאן דפירשו דמי. ומה שנהגו קצת סופרים לכתוב בהדיא והירושה כדין תורה אע"ג דמן הסתם כך הוא ליפוי שטר כותבין דלא ליצטריך בי דינא ודיינא. ואע"ג דקיי"ל מנהג מבטל הלכה צריך שני תנאים שיהיה ההלכה רופפת קצת ושיהיה המנהג קבוע ע"פ חכמים ומנהג זה אינו קבוע ששאול הוא ממנהג דמשק ואינו קבוע כאן במצרים ע"פ חכמים. ואם הוא מנהג קבוע לא היו צריכין לכתוב אותו בהדיא. ועוד שהרי מקצת כתובות אין כתוב בהן הירושה כמנהג דמשק. וגם ההלכה אינה רופפת אלא ברורה שהבעל יורש את אשתו. ומ"מ מודה אני שאם אירע מעשה כזה בדמשק שכולם נוהגים כך שכל הנושא אשה על דעת אותו המקום נושא והוי כאלו התנה בפירוש ותנאי שבממון תנאו קיים לכ"ע. ואע"ג דהרמב"ם כתב פ' י"ב מהלכות אישות וז"ל התנה עמה אחר שנשאה שלא יירשנה תנאו בטל אע"ג דירושת הבעל מדברי סופרים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ע"כ. הרי כתב אחר שנשאה אבל התנה עמו קודם שנשאה תנאו קיים. הילכך בנ"ד שהכתובה נכתבה במצרים הדין עם הבעל והוא יורש הכל כדינו. ואע"ג דקיי"ל אחריות טעות סופר התם טעמא הוי משום דלא שדי איניש זוזי בכדי אבל הכא אגב דמתחתני אהדדי גמר ויהיב לבתו לגמרי וק"ל. והרי לשון הרשב"א ז"ל בתשובה כל תנאי שבממון תנאו קיים ובאמת אמרו שאדם מתנה בכענין זה וכמו שאמרו בירושלמי הלין דכתבין אין מיתת בלא בנים תהדר מלבא לבי נשא תנאי שבממון וקיים: