תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקכ״ט סימן ה׳

שיטת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ורבינו הושעיא ז"ל דבעיין בדלא אמר מעכשיו כפשטא דמילתא ולא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון דבתורת גירושין אתו לידה ובעיין וכל מה דאיתמר עלה דלא כהלכתא והיינו דלא כתבה הריא"ף ז"ל ואע"ג דבעיין בלא מעכשיו והיאך דמשוך פרה מסקינן לעיל דבאמר מעכשיו היא הני אמוראי דהכא ס"ל דהך דמשוך פרה דלא מעכשיו היא אבל אנן כר' יוחנן קיי"ל הילכך לענין הלכתא אם אמר לה ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום או שאמר לה ה"ז גיטך ולאחר ל' יום ולא אמר לה מעכשיו אינה מגורשת אלא א"כ היה הגט בחצרה בסוף ל'. אבל אם היה מונח בסימטא וכ"ש בצידי ר"ה אינה מגורשת כלל וכן הדין לענין פרה. ואם אמר לה מעכשיו ולאחר ל' יום או מעכשיו ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום לעולם הויא ספק מגורשת אפילו מונח בחצרה או נשרף הגט דמספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי לגמרי הילכך בספק זה עומדת לעולם. והשתא דאתינן להכי נאמר שזו היא סברת בעל הנתיבות ז"ל שבתחלת לשונו כתב פשטא דבעיין דמשמע דאם היה בסוף ל' מונח בסימטא לתרי לישני הוי מגורשת ודאי. אבל אם היה מונח בצידי ר"ה או בר"ה הויא ספק מגורשת להחמיר (וכ"ת) [וכ"כ] ופירשו התוס' דאיירי באומר מעכשיו ומתחילין הגירושין מעכשיו ואינם נגמרים אלא עד ל' יום וצריך שיהיה הגט אחר הל' יום במקום הראוי לקנות במשיכה. ונראה שיש לחוש לדברי המחמירים דאם א"ל ה"ז גיטך מעכשיו ולאחר ל' יום או שאמר לה ה"ז גיטך ואל תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום דאין חילוק בין שתי הלשונות הללו צריך שיהא הגט בחצרה בסוף ל' יום כדעת הרמב"ן והרשב"א והנמשכים אחריהם ואם היה בסוף ל' יום מונח בסימטא או בר"ה ה"ז ספק מגורשת אפילו נשרף או נקרע והרי זה נכון בדבריו שכן דרכו של הרב ז"ל לפסוק להלכה להחמיר וכ"ש בחומרת אשת איש ועוד שאין צריך להוסיף בלשונו אלא מלת ספק לבד: