תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקכ״ט סימן ב׳

תשובה גרסינן בפ' הכותב בעי רמי בר חמא מרב חסדא הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום והלכה והניחתו בצד רה"ר מהו א"ל אינה מגורשת מדרב ושמואל דאמרי תרווייהו והוא שצבורין ומונחין ברה"ר וצידי ר"ה כר"ה דמו אלמא לא קני מידי לבעלים בר"ה ולא בצידי ר"ה ה"נ לענין גיטין לא שנא. ופרכינן אדרבה מגורשת מדרב נחמן דא"ר נחמן משוך פרה זו ולא תהיה קנויה לך עד אחר ל' יום קנה ואפילו עומדת באגם מאי לאו היינו אגם היינו צידי רה"ר אלמא צידי רה"ר לאו כרה"ר דמו. ודחינן לא אגם לחוד וצידי רה"ר לחוד. א"ד אמר לי מגורשת מדרב נחמן וכו' אדרבה אינה מגורשת מדרב ושמואל מאי לאו היינו רה"ר היינו צידי ר"ה לא רה"ר לחוד וצידי רה"ר לחוד ע"כ. ונחלקו בה רבוותא ז"ל איכא מאן דפסק כלישנא בתרא ולקולא הילכך אם היה הגט מונח בצידי ר"ה וכ"ש בסימטא דעדיף טפי לענין קנייה מצידי רה"ר הרי זו מגורשת ואם היה מונח ברה"ר אינה מגורשת וכ"ש אם נשרף או נאבד קודם שלשים יום וזהו דעת הרמב"ם והרא"ש ורוב מפרשים והכי אמרינן לעיל פ' אלו נערות דאפילו למ"ד דלענין שבת צידי רה"ר כר"ה דמו ומודה הוא דלענין מקנה קנה וטעמא דמלתא מפרש תלמודא דלענין חיובא דשבת זמנין דדחקי רבים ועיילי להתם אבל לענין מקנה קנה מ"ט דהא לא שכיחי רבים וא"ת מאי קא מיבעיא ליה והא פלוגתא דר' אליעזר ורבנן היא והלכתא כרבנן דצידי רה"ר לאו כרה"ר דמי. תירץ הריטב"א ז"ל דשניא היא דלא אתי צידי רה"ר לענין קנייה ממש אלא לדון אם הדבר המונח חשוב כמונח ברשות בעלים שקבלו אותו או לא. ואיכא מאן דפסק כלישנא קמא ולחומרא דצידי רה"ר כרה"ר דמו ובעינן שיהיה הגט מונח בסימטא שהוא מקום הראוי לקנות במשיכה ואע"ג דקיי"ל דצידי רה"ר לאו כרה"ר דמו לענין שבת ולענין קנייה מ"מ לא חשבינן כאלו מונח ברשותו ממש תדע שהרי לענין מטלטלי דיתמי לא חשבינן להו כאלו הם מונחים ברשותם לגמרי לעכב בתפיסת בעל חוב ואעפ"י דמטלטלי דיתמי נינהו ואפילו מונחים ברה"ר והנה בעל הנתיבות הוא פוסק כלישנא קמא וזהו שכתב בתחלת הלשון אמר לה הרי זה גיטך וכו' והלכה והניחו בסימטא מגורשת ואם ברה"ר ובצידי ר"ה הוי ספק מגורשת משום דמספקא לן אי חזרה הוי אי תנאה הוי דהוא ז"ל אזיל בשיטות הראב"ד ז"ל והתוס' דמפרשין בעיין באומר מעכשיו ולא תתגרשי בו וכו' משום דקשיא להו ז"ל אי לא אמר מעכשיו הוי כטלי גיטך מעל הקרקע דאינה מגורשת אפי' מונח הגט בחצירה. ותו קשיא להו ז"ל דהא דר' נחמן דמשוך פרה זו דמייתי עלה דבעיין ע"כ במעכשיו היה דהכין אסיקנא בפ' האשה שנפלו בפלוגתא דרבין ורב דימי אליבא דר' יוחנן דאי לא אמר מעכשיו לא קנה כלל הילכך ע"כ בעיין נמי במעכשיו היא והא ודאי קשיא אבל משום קושיא קמייתא לא איריא דכיון דקבלה הגט בידה תחלה לא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע. אבל יש להקשות דאי לא אמר מעכשיו היה צריך שיהיה הגט בחצרה בסוף ל' יום בזמן שחלו הגירושין אבל בסימטא לא שהרי אינו רשותה ובעל הבעיא משמע דפשיטא ליה דאי מונח בסימטא מגורשת ולא מבעיא ליה אלא מונח בצידי רה"ר הילכך באומר ה"ז גיטך מעכשיו ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום איירי בעיין והכי קא בעי פשיטא לי דאם מונח בסימטא כיון שהוא רשות שקונין בו במשיכה חשבינן ליה כאלו מונח ברשותה. ופשיטא לי נמי דאי מונח ברה"ר אינה מגורשת כי קא מיבעיא לי צידי רה"ר כסימטא דמו לענין הדבר המונח בו או כרה"ר דמו. והקשה הרמב"ן ז"ל על שיטה זו שאם במעכשיו היא ע"כ כי אמר לה אל תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום או תנאה הוי או חזרה הוי כדאמרינן גבי האומר מעכשיו ולאחר מיתה או מעכשיו ולאחר שלשים יום דמספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי והויא ספק מגורשת לדברי הכל בין שהגט ברשותה לסוף ל' יום או שהוא ברה"ר כל זמן שלא חזר בו וה"נ לא שנא שאין לומר ענין שלישי שכך אמר לה שיתחילו הגרושין מעכשיו ולא יגמרו עד לאחר ל' יום שא"כ כ"ש שהיה לנו לומר כן באומר מהיום ולאחר ל' יום אלא ודאי לא אמרינן הכי שאין גירושין וקנין אחד לחצאין וכן הקשה הר"ן ז"ל אי כתנאה הוי מעכשיו הוא מגרש לה אם לא יחזיר בו אפי' מונח ברה"ר ואפילו נשרף מגורשת ואי חזרה הוי א"כ מעכשיו כמאן דליתיה. ויש לתרץ לפי שטתם דלישנא אל תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום משמע ודאי חזרה מדלא קאמר מעכשיו ולאחר ל' יום ומהני האי דקאמר דמעכשיו לענין דלא ליהוי כטלי גיטך מע"ג קרקע דכיון שהגיע גט לידה בתורת גירושין מעכשיו הרי היא מגורשת אם היה הגט מונח בסוף ל' יום במקום הראוי לקנות במשיכה דהיינו סימטא אבל בר"ה אינה מגורשת משום דאין ראוי לקנות במשיכה ובצידי רה"ר קא מיבעיא לן אי כרה"ר דמו או כסימטא דמו. אבל אם אמר מעכשיו ולאחר ל' יום אי מונח בחצרה קני ליה ומגורשת אבל אם מונח בסימטא או ברה"ר או נשרף הויא ספק מגורשת. זה היה נראה לתרץ אבל ודאי שהיא קולא גדולה למעשה לומר שאם היה הגט מונח ברה"ר שאינה מגורשת כלל ואם מת בלא בנים תתיבם אשתו גם להחשיבה כאשת איש גמורה לענין הבא עליה. גם לדעת בעל הנתיבות ז"ל אי אפשר ליישב שטה זו שהרי הוא כתב ואם בצידי רה"ר או ברה"ר הרי זו ספק מגורשת ואם איתא דודאי חזרה הוי אמאי הויא ספק מגורשת אינה מגורשת מיבעי ליה. וכ"ת דהכא איירי דבלא אמר מעכשיו הא ליתא ודאי דאפי' מונח בסימטא נמי אינה מגורשת כיון דאמרת דאל תתגרשי בו חזרה הוי. ותו דהשתא ומה היכא דאמר ואל תתגרשי בו אי מונח בסימטא מגורשת אע"ג דהוי חזרה כ"ש היכא דאמר מעכשיו ולאחר ל' יום דהוה לן למימר דאי מונח בסימטא שתהיה מגורשת והוא ז"ל כתב אמר לה הרי זה גיטך מעכשיו ולאחר ל' יום בעינן שיהיה בחצרה בסוף ל' יום ומשמע שאם היה מונח בסימטא לא. לפיכך יש לומר לפי שטת התוספות והראב"ד ז"ל דאף על גב דהאומר מעכשיו ולאחר ל' יום מספקא לן אי חזרה הוי או תנאה הוי והויא ספק מגורשת הנ"מ אם נשרף הגט או נאבד או שהיה מונח ברה"ר לסוף ל' אבל אי מונח בסוף ל' בחצרה או אפי' בסימטא הויא מגורשת ממה נפשך דאי תנאה הוי כבר נתקיים התנאי ואי חזרה הוי לענין שלא תהיה מגורשת מעכשיו אבל בסוף השלשים תהא מגורשת אם לא יחזור בו וכיון שהיה הגט מונח במקום הראוי לקנות במשיכה בסוף ל' הרי היא מגורשת ולהכי מהני מאי דאמר לה מעכשיו כדי שלא יהא כטלי גיטך מע"ג קרקע והכי קמיבעי ליה צידי רה"ר כר"ה דמו והויא ספק מגורשת א"ד כסימטא דמו והויא ודאי מגורשת ופשיט ללישנא קמא לחומרא וללישנא בתרא לקולא ואליבא דמ"ד לחומרא אם נשרף הגט או נאבד או מונח ברה"ר או בצידי רה"ר הויא ספק מגורשת ואם מונח בסימטא וכ"ש בחצרה הוי ודאי מגורשת. וא"ת כיון דאמר לה מעכשיו תהיה מגורשת למפרע יש לומר דהכי קאמר לה מעכשיו יתחילו הגירושין ולא יגמרו עד סוף ל' יום וכ"כ בעל נתיבות ועד כאן לא מיבעיא לן אלא בדיעבד אבל לכתחלה הרוצה לגרש בכי ה"ג צריך שיהא הגט בחצרה בסוף ל' וכ"כ בעל הנתיבות. ומ"ש לבסוף ואם הגט מונח בסימטא או בר"ה בסוף ל' הרי זו מגורשת אפי' נשרף או נאבד זה ודאי טעות סופר הוא וכך צריך להיות ואם הגט מונח בצידי ר"ה או בר"ה ה"ז ספק מגורשת דמספקא לן אי חזרה הוי או תנאה הוי וכדכתיבנא. והרי לך בפי' לשון בעל הנתיבות בקוצר אמר לה ה"ז גיטך ואל תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום והלכה והניחתו בסימטא מגורשת דבהכי לא איבעיא לן מידי כיון שהוא מקום הראוי למשיכה הר"ז מגורשת ממ"נ ואם ברה"ר או בצידי ר"ה הוי ספק מגורשת דצידי ר"ה כר"ה דמו ללישנא קמא ומספקא לן אי תנאה הוי או חזרה הוי הה"נ דמיבעיא לן היכא דאמר ה"ז גיטך מעכשיו ולאחר ל' יום אלא לרבותא נקט ואל תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום לאשמועינן דאפי' כהאי לישנא לא הוי חזרה ודאי. ופי' בתוס' דמיירי שאמר מעכשיו וכן פירשה הראב"ד ז"ל משום דקשיא להו חדא דאי לאו הכי הוי כטלי גיטך מע"ג הקרקע ותו דאידך דרב נחמן דאמר משוך פרה זו וכו' דמעכשיו היא ומתחילין הגירושין מעכשיו ואינם נגמרים אלא עד ל' יום כמו שכתב כן לתרץ דאי במעכשיו תהא מגורשת למפרע ואפי' שיהיה הגט בר"ה קמ"ל דהוי כתחלת גירושין ואינם נגמרים עד לאחר ל' יום ולפיכך צריך שיהיה הגט בסוף ל' במקום הראוי לקנות במשיכה. ונראה דאפי' באומר מעכשיו ולאחר ל' יום דלא מחזי בחזרה כולי האי בעינן לכתחלה שיהיה הגט בחצרה בסוף למ"ד יום אבל בדיעבד מגורשת אפי' מונח בסימטא וכדכתב בתחלת לשונו ואם היה בסוף ל' יום מונח בצידי ר"ה או בר"ה הרי זו ספק מגורשת ואפי' נשרף הגט או נקרע ביני ביני הויא ספק מגורשת דדילמא תנאה הוי והרי נתקיים התנאי לסוף ל' יום. אבל הרמב"ן ז"ל והרשב"א והריטב"א ז"ל פירשו בעיא זו בלא מעכשיו כפשטא ואין הגרושין חלין אלא לסוף ל' ולפיכך בעינן שיהיה הגט בסוף ל' עומד קיים במקום שהוא חשוב רשותה ואין בזה משום טלי גיטך מע"ג קרקע דכיון שנתן הגט בידה מתחלה לשם גירושין דקרינן ביה שפיר ונתן בידה ולא אמרו טלי גיטך מע"ג קרקע אבל כשהניחו בתחלה בידה או בחצרה בתורת פקדון. והא דא"ר משוך פרה זו וכו' רמי בר חמא מוקי לה כפשטא בלא מעכשיו ואנן הוא דמוקמינן לה בפ' האשה בדאמר מעכשיו כי היכי דתיקום כהלכתא וכתב הריטב"א ז"ל ולענין גיטין קיי"ל דכל היכא דאמר מעכשיו הויא ספק מגורשת בין אם נשרף הגט בין אם עומד בחצרה ואם לא אמר מעכשיו אינה מגורשת כלל אלא א"כ עומד בחצרה דאגם וצידי ר"ה וסימטא אינם חשובים שלה שתתגרש בהם מדין חצרה דכיון דבממון לא קנה וכדאסיקנא בפ' האשה לענין גט נמי אינה מתגרשת בו כלל וזה דעת הריא"ף ז"ל שהשמיט כל הסוגיא הזאת לגמרי ולא הביא אלא מה שאמרו בפ' האשה כי משם יצא הספק הנכון בין לענין ממון בין לענין גט זו היא שיטת רבינו ז"ל והיא הנכונה עכ"ל. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ט מהלכות גירושין הלכה והניחתו בצידי רה"ר וכו' ופסק כלישנא בתרא להקל ופשט דבריו משמע דאיירי בלא מעכשיו דכתב האומר לאשתו ה"ז גיטך וכו' ולא הזכיר מעכשיו. ובפ"ב מהלכות מכירה כתב האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר ל' יום ומשך לא קנה ואם אמר לו קנה מעכשיו ולאחר ל' יום קנה אפי' עומדת באגם שזה נמי שהתנה אותה מעכשיו על תנאי נעשה התנאי נתקיים המקח ע"כ. ובפ"ו מהל' אישות כתב שהאומר מעכשיו ולאחר זמן מספקא לן אי תנאה הוי או חזרה הוי. וא"ת כיון דבעיין בלא מעכשיו ואידך דמשוך פרה באומר מעכשיו היכי מייתי לה עלה דבעיין וליכא לתרוצי הא כדתריצנא לעיל דרמי בר חמא ורב חסדא כיון דסבר דהך דר' נחמן בלא מעכשיו היא אבל אנן לא סבירא לן הכי דבשלמא לשון דמשוי הך דהכא להאי דמשוך פרה לפי המסקנא והיכא דקני בהאי קני בהאי והיכא דלא קני בהאי לא קנה בהאי מצי לתרוצי הכי אבל לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דאמר דפסק בעיין להלכה והאיך דמשוך פרה כתב אותה בדאמר מעכשיו לא מצית לתרוצי הכי. ותו מה טעם יש לחלק בין גיטין לקנין תירץ בעל מגיד משנה וז"ל והא דר' נחמן סבר רבינו שהיא במעכשיו דאי לא תיקשי אמסקנא דגמרא דפ' האשה שאמרו שאינו קונה אלא במעכשיו ומיהו ילפינן מינה לענין גירושין בשאינו אומר מעכשיו והטעם בזה דפרה במה הוא קונה אותה במשיכה לאחר ל' יום כבר כלתה משיכתו הילכך אם לא אמר לו מעכשיו לאו כלום הוא אבל הגט בכתב היא מתגרשת והכתב עדיין הוא קיים ביום ל' והוא במקום בר קנייה אפי' בעלמא הילכך הוי מגורשת זו היא דעתו ז"ל ע"כ. והר"ן ז"ל כתב לא ירדתי לסוף דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בהלכות גירושין פ"ט דבלא מעכשיו מגורשת ובמשוך פרה זו פ"ב מהלכות מכירה כתב דבלא א"ל מעכשיו לא קנה והוא ז"ל מפרש הסוגיא כפי שיטת הרמב"ן והרשב"א ז"ל בלא מעכשיו אבל לענין הפסק הוא חולק עליהם ואומר דכיון דרמי בר חמא ורב חסדא ס"ל דמשוך פרה זו בלא מעכשיו היא נקיטין כוותייהו וכן לענין גיטין מגורשת והרא"ה ז"ל תפס לו דרך אחרת דבעיין בכל גוונא איירי בין אמר מעכשיו בין לא אמר מעכשיו דבשלמא גבי קנין יש לחלק בין אומר מעכשיו בין לא אומר דאי אמר מעכשיו משמע הגוף מהיום ופירות לאחר ל' יום אבל גבי גרושין לא שייך למימר הכי הילכך מעכשיו גבי גיטין אינו מעלה ומוריד וכי היכא דהיכא דלא אמר מעכשיו אינו מגורשת אלא א"כ הגט בידה או בחצרה הכי נמי היכא דאמר מעכשיו דמעכשיו לאו כלום הוא. וא"ת הא אמרינן בגיטין מהיום ולאחר מיתה הוי ספק מגורשת. לא קשיא דהתם דאמר מהיום ולאחר מיתה מספקא לן אי תנאה הוי או חזרה הוי אבל הכא גבי בעיין אמר ואל תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום הילכך תנאה ליכא למימר אלא או חזרה הוי או שיורא הוי ובכל חדא מהני דתהוי הוי גיטה בטיל לגמרי אלא ודאי לא בעינן מעכשיו ואי אמר מעכשיו הרי הוא כאלו ליתיה כלל. ורמי בר חמא לפום סבריה דסבר דההיא משוך פרה זו בלא מעכשיו היא מדמה לה לבעיין אבל אנן לא ס"ל הכי אלא כר' יוחנן דבמעכשיו היא ובהאי אזיל לשיטת הרמב"ן והרשב"א ז"ל אבל לענין פסק' איכא בינייהו טובא: