עוד היה מעשה באחד שארס אשה וכתב לה שאם יגרשנה יתן לה כך וכך והוצרך להרחיק נדוד וכתב לה גט זמן ועבר הזמן ולא בא ואח"כ בא ומת והאשה תובעת מה שכתב לה כיון שגרשה והיורשים אומרים שלא גירש אותה אלא לתועלתה שלא תשאר עגונה. ופסקנו דסוף סוף כיון שגרשה חייב לתת לה מה שכתב לה ואין כאן אומדנא וכמ"ש הרא"ש ז"ל. ותו דמי הכריח אותו להרחיק נדוד עד שיצטרך לכתוב לה גט אלא ודאי מדעתו נתן לה גט שלא היה בכאן שום תנאי להכריח אותו לגרש. ותו דניהו שגירש אותה שלא תשאר עגונה הו"ל לקיומי תנאיה ולבוא בתוך הזמן ויתבטל הגט אבל השתא שנתעכב ולא בא בתוך הזמן הרי גרשה מדעתו כיון שלא קיים התנאי של הגט וצריך לתת לה מה שכתב וזה ברור מאוד. ועדיפא האי מהאיך שהשיב עליה הרא"ש ז"ל דהתם לא גירש אותה אלא כדי שלא תזקק ליבום אבל בנ"ד לא היו לו אחים וגם הבעל לא היה פורש לים הגדול שנחוש למים שאין להם סוף אלא כוונת הגט היה שאם יעבור הזמן שקבע לה שתהיה מגורשת וכן היה ולפיכך נותן לה מה שכתב לה שהרי אסורה לכהן משום גרושה. והנלע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקכ״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.